מנופאוזה – סימנים, תסמינים וסיבות
מנופאוזה היא התקופה בחיי אישה שבה הווסת שלה נפסקת, מה שמסמן את סיום התפקוד הפוריות של גופה. גם מנופאוזה וגם פרימנופאוזה (המעבר למנופאוזה) מלוות בתסמינים רבים שעשויים להשפיע באופן משמעותי על איכות החיים של האישה.
התסמינים של גיל המעבר עשויים להיות מאתגרים, ולהבין שהתהליך קשור בהזדקנות עשוי להיות קשה לקבל. עם זאת, בדיוק כפי שמתרחשים שינויים גופניים בלתי נמנעים אחרים, ידע והשלמה עם מה שמתרחש בגוף יסייעו להקל על התהליך ולנהל את התסמינים.
המונח "מנופאוזה" משמש לעיתים לתיאור שלושה שלבים עיקריים:
פרימנופאוזה מתחילה כאשר השחלות מתחילות לייצר פחות אסטרוגן ופרוגסטרון. בעקבות הירידה הטבעית בהורמוני הרבייה, יכולה האישה לחוות שינויים במחזור החודשי ותהליכים גופניים שונים עד שהשחלות מפסיקות לייצר ביציות והווסת נפסקת. ברוב המקרים שלב זה נמשך כ-4 שנים, אך הוא עשוי להימשך בין מספר חודשים לעשור.
מנופאוזה מאובחנת כאשר אישה לא קיבלה וסת במשך שנה שלמה. אצל רוב הנשים, מנופאוזה מתרחשת בין הגילים 45–55. לאחר גיל המעבר מגיע פוסט-מנופאוזה—בשלב זה לרוב התסמינים נרגעים. כל התהליך עשוי להימשך בין 2 ל-12 שנים.
מנופאוזה מוקדמת ראשונית מתרחשת כאשר השחלות אינן מתפקדות כראוי. היא עשויה להיגרם ממחלות גנטיות (כגון תסמונת טרנר, מחלות אוטואימוניות, וליקוי בשחלה ראשונית) שגורמות להזדקנות מואצת של השחלות. לעיתים הניתוח להסרת השחלות, הקרנות לאגן או טיפול כימותרפי נגד סרטן יובילו למנופאוזה מוקדמת ראשונית.
לעיתים קרובות מומלץ על טיפול הורמונלי לפחות עד הגיל שבו המנופאוזה הייתה מתרחשת באופן טבעי, לצורך הגנה על המוח, הלב והעצמות.
במנופאוזה מוקדמת משנית השחלות תקינות, אך האותות ההורמונליים מהמוח אינן עוברות כראוי. לרוב הסיבה היא מחלות של בלוטת יותרת המוח (היפופיזה) או ההיפותלמוס.
תסמונת גיל המעבר
מנופאוזה גורמת להפרעות הנובעות מחסר באסטרוגן, המכונות הפרעות גיל המעבר, המבטאות את השינויים ההורמונליים, הגופניים והנפשיים שמתרחשים בתקופה זו. חומרת התופעות משתנה מאישה לאישה.
הפרעות כוללות:
שינויים בווסת
הווסת הופכת בדרך כלל לאי-סדירה ו/או פחות תדירה. לעיתים מדלגת על חודש, או נעלמת למספר חודשים וחוזרת. לעיתים המחזור מתקצר ולאחר מכן נעלם. ייתכן הריון גם אם הווסת לא סדירה—אם פספסת מחזור, מומלץ לבצע בדיקת הריון במיוחד אם את פעילה מינית, ולפנות לרופא באופן קבוע בתקופת הפרימנופאוזה, המנופאוזה והפוסט-מנופאוזה לזיהוי מוקדם של בעיות בריאות שעלולות להתלוות לשינויים הורמונליים.
גלי חום
זו התופעה הנפוצה ביותר של ירידת רמות האסטרוגן. היא מתבטאת בתחושת חום פתאומית, לרוב בפנים, בצוואר ובחזה. לעיתים גלי חום מלווים בהזעות לילה משמעותיות, שעשויות להפריע לשינה. מספר לילות של שינה מופרעת עלולים לגרום לערפול מחשבה, עצבנות ותסמינים נוספים האופייניים לשינויים במצב הרוח בגיל המעבר.
ניתן להתמודד עם גלי חום על ידי לבוש בשכבות שקל להסיר, שמירה על מים קרים בסביבה, או שהות בחדר ממוזג. כדאי לזהות ולהימנע מהטריגרים שעשויים לגרום לגלי חום: שתייה חמה, קפאין, תבלינים חריפים, אלכוהול, סטרס, מזג אוויר חם או חדר חמים.
יובש נרתיקי וירידה בחשק המיני
יובש בנרתיק הוא מטרד, מעלה סיכון לזיהומים, ועושה את קיום יחסי המין לפחות נעים, ולעיתים אף כואב. אין פלא לכן כי ירידה בחשק המיני שכיחה. ניתן להיעזר במוסכמות לחות וג'לים על בסיס מים, וכן בטיפול הורמונלי מקומי באסטרוגן.
שינויים בעור
ירידה ברמות ההורמונים והזדקנות גורמות לעור להיות דק, יבש ופגיע יותר. כתמי גיל ואזורים כהים בעור מופיעים בפנים, בידיים, בצוואר, בזרועות או בחזה—במיוחד אצל מי שנחשפה לשמש ללא הגנה. שכיחות סרטן העור וגידולים טרום סרטניים גם עולה.
יש להקפיד על מריחת מסנן קרינה SPF 30 ומעלה על אזורים חשופים בכל יום לפני יציאה החוצה. חשוב גם להיבדק אצל רופא עור באופן שגרתי.
שינוי בפיזור השומן בגוף ועלייה במשקל
עם ההאטה בחילוף החומרים יש נטייה לצבור משקל, במיוחד באזור הבטן, ופחות בירכיים ובעכוז.
רגישות וכאבים בשדיים, שינויים בצורה
מחזור לא סדיר עלול לגרום לרגישות לא צפויה. עם הירידה באסטרוגן, הרקמה הבלוטית בשד מתכווצת, מה שהופך את השד לשומני יותר ופחות צפוף, דבר הגורם לרפיון. חזייה מתאימה, תרגילי חזה ויציבה טובה יכולים להאט את התהליכים הללו.
דליפת שתן לא רצונית
מתבטאת לרוב בדליפות קטנות ובלתי נשלטות בעת עיטוש, שיעול, צחוק או הרמת משאות. עם הזמן הרקמות הנרתיקיות והשתן מאבדות מגמישותן, וישנן דחפים חזקים ופתאומיים לשתן ולעיתים בריחת שתן. חיזוק שרירי רצפת האגן ומשחות הורמונליות מקומיות עשויים להקל.
שינויים במצב הרוח
המעבר בגיל המעבר הוא לא רק עניין גופני אלא גם רגשי—שינויים במצב הרוח, קושי בשליטה רגשית, רגשות עזים פתאומיים ועוד, הם חלק מההתמודדות התקופתית. תסמינים נפוצים:
דיכאון
תסמין שכיח ומשמעותי בגיל המעבר.
עצבנות
נשים רבות חשות פחות סובלנות וקלות להתרגז על דברים שבעבר לא הפריעו להן.
חרדה
מתח ותחושות של התקפי חרדה נפוצים בגיל המעבר.
התקפי בכי
נשים רבות מוצאות עצמן בוכות ביתר קלות גם על דברים שלא היו משפיעים עליהן בעבר, או אפילו ללא סיבה ברורה. דרך הבכי ניתן לשחרר רגשות כלואים ולהפחית מתח.
הפרעות שינה ונדודי שינה
נדודי שינה תורמים לשינויים במצב הרוח ומשבשים התפקוד היומיומי. כ-40–50% מהנשים בגיל המעבר סובלות מכך.
שכחה
שכחות קטנות, כמו לשכוח מה בדיוק רצית לעשות כשתכנסי לחדר, אופייניות לתקופה זו.
ערפול מחשבתי וקושי בריכוז
התסמין הזה עשוי להיות מטריד, אולם לרוב עובר כשגוף מתרגל למאזן ההורמונלי החדש. אם יש פגיעה חמורה בתפקוד, יש לפנות לרופא.
חששות בריאותיים
אסטרוגן גורם לפעילות של אוסטאובלסטים—תאים שבונים עצם. לאחר המנופאוזה, ירידת רמת האסטרוגן גורמת לאובדן מסת עצם ולסיכון לאוסטאופורוזיס, בעיקר בשורש כף היד, עמוד השדרה והירכיים.
ככל שמנופאוזה מתרחשת מוקדם יותר, כך עולה הסיכון לאוסטאופורוזיס. גורמי סיכון נוספים: תת משקל (BMI קטן מ-19), מחסור בסידן או ויטמין D, יתר פעילות בלוטת התריס, שבר שהתרחש בבגרות, נטילת תרופות מסוימות (כמו סטרואידים).
לאסטרוגן תפקיד מגן נגד מחלות לב וכלי דם, במיוחד טרשת עורקים. לאחר המנופאוזה הגנה זו נעלמת. נשים שמעשנות, סובלות מעודף משקל, לא פעילות פיזית ויש להן רקע משפחתי של מחלות לב נמצאות בסיכון מוגבר.
מחלות לב הן הסיבה המובילה לתמותה גם אצל נשים וגם אצל גברים. אם יש דאגה כלשהי לגבי בריאות הלב וכלי הדם, חשוב לפנות לרופא.
טיפול
יש לא מעט אפשרויות לטפל בשינויים שמביאה איתה המנופאוזה. טיפול הורמונלי חלופי (HRT) הוא אחד מהנפוצים. טיפול זה יעיל במיוחד בהפחתת תסמינים דוגמת גלי חום והזעות לילה.
נשים שעברו כריתת רחם מלאה מומלץ להן טיפול באסטרוגן בלבד שיכול להינתן ככדור יומי, מדבקה שבועית/דו-שבועית, ג'ל יומי או שתל. עבור טיפול ביובש נרתיקי ניתן גם להשתמש באסטרוגנים מקומיים—כקרם, טבעת נרתיקית או טבליה. לרוב הנשים יינתן טיפול הורמונלי משולב (אסטרוגן ופרוגסטרון), ואם מדובר בטיפול מחזורי—יהיו דימומים דמויי וסת, ואם בטיפול רציף—לא יהיו מחזורים. טיפול משולב קיים בצורת גלולה, מדבקה או שתל.
תופעות לוואי אפשריות כוללות רגישות בשדיים, כאבי ראש, התכווצויות ברגליים, בחילה, עצבנות, דיכאון, וחלק מהטיפולים קשורים לעלייה בסיכון לקרישי דם או סרטן שד. לעיתים ניתן להתאים את סוג, הרכב או מינון הטיפול ולהפחית את תופעות הלוואי.
קיימות תרופות נוספות להקלה בתסמינים כמו טיבולון—סטרואיד סינתטי בעל השפעת אסטרוגן, פרוגסטרון וטסטוסטרון. לעיתים גם תרופות נוגדות דיכאון במינון נמוך יעילות.
פיטואסטרוגנים קיימים בצמחים ומסוגלים להיקשר לקולטני האסטרוגן בגוף. לכן יש נשים המרבות בצריכה של מזונות עתירי פיטואסטרוגנים, אך עדיין חסרות הוכחות חד משמעיות ליעילות השיטה.
תמצית מרווה משמשת נשים רבות להקלת גלי חום והזעות לילה ויש לה גם תכונות אנטי דלקתיות. תוספי ויטמין D וסידן מסייעים במניעת אוסטאופורוזיס.
הקפידי על פעילות גופנית. פעילות סדירה מסייעת הן לשמירה על משקל תקין והן לאיזון ההורמונים. יוגה או טאי-צ'י מחזקים כוח ושיווי משקל ועשויים להפחית סיכון לנפילות. בצעי תרגילי חיזוק שרירי רצפת האגן והפרינאום. תרגילי קיגל יעילים נגד דליפת שתן.
טיפול פסיכולוגי יכול לעזור בהתמודדות עם השינויים הרגשיים. היפנותרפיה עשויה להפחית גלי חום ולשפר שינה. תרגלי טכניקות הרפיה כגון נשימה עמוקה או דמיון מודרך להפחתת תסמינים.
יש לישון מספיק. הימנעי מקפאין סמוך לשינה ואל תרבי באלכוהול. התאימי פעילות גופנית לשעות היום ולא רגע לפני השינה. הקפידי על תזונה מאוזנת—הרבי בירקות, פירות ודגנים מלאים, והימנעי משומנים רוויים וממתקים. זכרי להישאר בקשר חברתי: יחסים עם קרובים וחברות תורמים משמעותית לאיכות החיים.
תוכלי לעקוב אחר הווסת והתסמינים שלך בעזרת WomanLog. הורידי את WomanLog עכשיו:
