טכנולוגיה רפואית מסייעת לפריון
טכנולוגיה מסייעת לפריון, או ART, היא מונח כולל למספר פרוצדורות רפואיות המקובלות להתמודדות עם בעיות הקשורות לתפקודי הרבייה בגוף האדם. לא כל אחת יכולה ללדת ילדים באופן טבעי. עם ART, המדע מציע לנשים אלו בחירה שלא הייתה להן אחרת.
מבחינה אתית, מדובר בנושא מורכב, כפי שמקובל כשמדובר בסיפוק מלאכותי של דחפים: טיפולי פוריות הגדילו משמעותית את מספר ההריונות המרובים; גירוי שחלות עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות; ילדה שנשאה אותה אם פונדקאית עשויה לרצות להיפגש עמה בניגוד לרצון הוריה החוקיים. גורמים כאלו ואחרים מחייבים קבלת החלטות לא פשוטות.
פוריות
בהיעדר חריגות, לזוג הטרוסקסואלי יש כ-25% סיכוי להיכנס להריון בכל מחזור וסת. 60% מהזוגות משיגות הריון תוך 6 חודשים, 80% תוך שנה, ו-90% תוך 18 חודשים.
ההצלחה תלויה בעיקר בתזמון. הזמן האידיאלי להיכנס להריון הוא "חלון הפוריות", מספר ימים סביב הביוץ (כשבועיים לפני הווסת). הביצית שורדת בחצוצרה במשך 12 עד 24 שעות—המטרה היא שהזרע יפרה את הביצית בפרק הזמן הזה. מומלץ לקיים יחסי מין לפחות שלוש פעמים בשבוע כאשר מנסים להרות.
אם חלפה שנה ללא הריון, ללא אמצעי מניעה ולמרות קיום יחסי מין סדירים, יש מקום לבדוק את האפשרות לקיומה של בעיית פוריות. בשלב זה מתבצעים בדיקות ואבחונים לגילוי הסיבות האפשריות, אך רופאות פועלות לפי שיקול דעת מקצועי ולפי הצורך ניתן ורצוי להתייעץ מוקדם יותר.
גם נשים וגם גברים עשויות לסבול מבעיות פוריות שמקורותיהן מגוונים: מגנטיקה, ממחלות מסוימות ועד לאורח חיים. חשוב ששני בני הזוג יפגשו יחד עם הרופאה כדי לקבל מבט כולל על המצב, לדון בהרגלים או נסיבות שעשויים לפגוע בפוריות, ולבצע בדיקת היסטוריה רפואית והערכת הפוריות.
לגברים, הערכת פוריות לרוב כוללת בדיקת זרע (בדיקת ריכוז, תנועתיות, מורפולוגיה, נפח ו-pH) ויכולה לכלול גם בדיקות ביוכימיות של הזרע (להערכת תפקוד איברי מין נלווים).
לנשים, הערכת פוריות כוללת בדיקות דם (בדיקת רמות הורמונים מסוימות), צילום רחם וחצוצרות (היסטרוסלפינגוגרפיה), או לפרוסקופיה.
גם גברים וגם נשים עשויות להיבדק לכלמידיה (זיהום מיני שמשפיע על הפוריות), לשאת לאולטרסאונד, בדיקת הורמונים, או בדיקת קריוטיפ (לגילוי גורמים גנטיים אפשריים).
במקרים מסוימים, שינוי אורח חיים (הפסקת עישון/שתייה, התאמת תזונה, איזון משקל גוף) עשוי לשפר באופן מספק את הפוריות. במקרים אחרים, הפתרון עשוי להיות הסרת שרירנים או הידבקויות ברחם, הסרת חסימה בצינור הזרע, או טיפול הורמונלי להסדרת רמות ההורמונים.
ART אינה דרך קלה—זהו תהליך רגשי, יקר ודורש השקעה רבה בזמן. יש לשקול את האופציות בקפידה טרם קבלת החלטה לפעול.
גירוי שחלות
ההורמונים הנשיים מיוצרים בהיפותלמוס, ביותרת המוח ובשחלות. ההיפותלמוס מפריש GnRH (הורמון משחרר גונדוטרופינים), ביותרת המוח מיוצרים גונדוטרופינים: הורמון לוטאין (LH) והורמון מגרה זקיקים (FSH), והשחלות מפרישות אסטרוגן ופרוגסטרון. GnRH מווסת את הפרשת הגונדוטרופינים, שמווסתים את הפרשת האסטרוגן והפרוגסטרון, והאסטרוגנים מדכאים את הפרשת GnRH, LH ו-FSH. לכן גירוי שחלות יכול לפעול בכל שלושת הרמות.
ישנם שני סוגים עיקריים של גירוי שחלות:
- גירוי שחלות בלבד, מתאים באי-סדירות ביוץ.
- גירוי שחלות כחלק מטיפולי ART (הזרעה מלאכותית או הפריה חוץ גופית).
כטיפול באי-פוריות משנית להפרעות ביוץ, רופאה עשויה לרשום אנטיאסטרוגן—כלומיפן ציטראט. הוא נקשר לקולטני אסטרוגן בהיפותלמוס וביותרת המוח, ומונע מהם להפחית את רמת FSH ו-LH.
לאנטיאסטרוגנים יתרון: הם נלקחים דרך הפה ואינם דורשים ניטור הדוק כמו טיפולים אחרים, והסיכון להיפרגונדה אינו גבוה. מסיבות אלו, הם טיפול הבחירה הראשוני במצבים של אנובולציה (העדר ביוץ) או דיסובולציה (ביוץ לא סדיר)—כאשר השחלות מפרישות אסטרוגן ויותרת המוח פועלת.
עם זאת, קיימות תופעות לוואי כגון הפרעות בראייה, גלי חום, כאבי ראש ודימומים בין הווסתות. הסיכון להיריון מרובה עוברים, הפלות והיריון חוץ רחמי גם עולה.
בהשריית ביוץ לפני IVF או הזרעה מלאכותית, גירוי השחלות בנוי משני שלבים: הראשון נועד לדכא את יצור ה-LH וה-FSH ולשלוט במחזור האישה באמצעות אגוניסטים ואנטגוניסטים של GnRH במתן זריקות.
אם לאחר מספר מחזורים לא נרשמה הצלחה, משתמשות בתרופות עוצמתיות יותר—בעיקר גונדוטרופינים הפועלים ישירות על השחלות לפיתוח זקיקים. נשים עם אנובולציה שמקורה בהיפותלמוס או ביותרת המוח מטופלות אף הן כך.
התרופות ניתנות בהזרקה תת עורית, ולעיתים עצמית. גונדוטרופינים יעילים יותר מכלומיפן, אך הסיכון לתסמונת גירוי יתר שחלות והריון מרובה גבוהים ודורשים ניטור שוטף באולטרסאונד ובדיקות הורמונים כדי להתאים מינונים ולפקח על התפתחות הזקיקים.
כאשר מספר זקיקים מפותחים, האישה מקבלת זריקת גונדוטרופינים כוריוניים (hCG), הגורמת לביוץ תוך 32–38 שעות.
גונדוטרופינים עלולים לגרום לתסמונת גירוי יתר שחלות, המתבטאת בשחלות נפוחות וכואבות, ובמקרים קשים: עלייה במשקל, כאבי בטן, הקאות וקוצר נשימה.
גונדוטרופינים מעלים גם את הסיכון להריון מרובה עוברים. רוב הלידות הממרובות מסתיימות בהצלחה, אך עדיין מדובר בהריון בסיכון גבוה. ניתוח הפחתת עוברים מעלה את הסיכוי ללידת ילדה בריאה על ידי הפחתה של עוברים עודפים. זהו, אם צורך, תהליך רגשי לא פשוט.
הזרעה תוך רחמית (IUI)
הזרעה תוך רחמית, או הזרעה מלאכותית, כוללת שלושה שלבים פשוטים:
- מדגם הזרע מוציאים ריר מיותר וזרע שאינו נע, ובכך מתקבל ריכוז קטן ואיכותי של תאי זרע.
- האישה מנטרת ביוץ באמצעות ערכה או מעקב רופאה. זה קורה במחזור טבעי או לאחר טיפול תרופתי המעודד ייצור ביציות.
- יום־יומיים לאחר הביוץ, מחדירים את הזרע לרחם בעזרת צנתר. לאחר מנוחה קצרה, ניתן ללכת הביתה.
IUI מוצעת במקרים של אי־פוריות לא מוסברת, או כאשר לזרע קשה להגיע לביצית—for example, עקב זרע פגום, ריר או צלקות חוסמים את הדרך, או העדר ביצית.
זוגות שאינם יכולות להפיק זרע פורה—כמו זוגות עקרות, זוגות לסביות, או נשים יחידניות המבקשות להיות אמהות—יכולות להיעזר בזרע תורם. כל תרומת זרע נבדקת למחלות מדבקות וגנטיות. זוגות שאינם יכולות לשאת הריון בעצמן יכולות להיעזר באם פונדקאית, הודות ל-IUI.
IUI מסייעת גם במקרים של אלרגיה לזרע, שמופיעה באדמומיות, נפיחות ותחושת צריבה במגע עם זרע. מצב נדיר זה עלול להשפיע על נשים וגברים כאחד. שימוש בקונדום מונע תגובה כזו, ויש גם אפשרות לתהליך ירידה ברגישות (desensitization). IUI היא אופציה טובה לנשים שאינן מסוגלות או שאינן רוצות להסתכן בתגובת אלרגיה, כי החלבונים הגורמים לכך מוסרים לפני ההליך.
הזרעה תוך רחמית נחשבת בטוחה יחסית. קיים סיכון קטן לזיהום, ודימומים קלים לאחר ההליך, אך לרוב מדובר בדימום לא מהותי. יחד עם גירוי שחלות, יש עלייה בסיכון להריון מרובה עוברים.
IUI לרוב אינה יעילה במקרי אנדומטריוזיס קל, זרע בכמות נמוכה או איכות גרועה, ואי-פוריות לא מוסברת—במקרים אלו הסיכויים להצלחה נמוכים.
הפריה חוץ-גופית (IVF)
הפריה חוץ גופית משמעותה הפריית ביציות בתנאי מעבדה—in vitro, כלומר "בתוך מבחנה". שיטה זו מוצעת לרוב לזוגות שלא הצליחו באמצעי ART פשוטים יותר, או לאחר שנכשלו בעבר. IVF מאפשר גם פונדקאות: ביצית של האם מופרה בזרע האב, והאם הפונדקאית נושאת את ההריון.
- שלב ראשון ב-IVF הוא גירוי יתר של השחלות (COF). תחילה, מדכאות את המחזור הטבעי בעזרת תרופות, כדי למנוע ביוץ מוקדם. האישה מקבלת זריקות יומיות של גונדוטרופינים המעודדים ייצור מוגבר של ביציות. התפתחות הביציות מנוטרת עד לקבלת הזרקת HCG אשר גורמת לביוץ.
- בשלב השני, אחרי 34–36 שעות מהזרקת HCG, נאספות הביציות ומושמות באינקובטור.
- בשלב השלישי, מוסיפים את הזרע לכלי המכיל את הביציות ומאפשרים להפרות אותן. זיגוטה שמתפתחת היטב תיבחר להתפתח לבלסטוציסט, הטומן סיכויי קליטה גבוהים יותר ברחם.
- בשלב הרביעי, אחד או שניים מהעוברים האיכותיים ביותר מוחזרים לרחם דרך צנתר רך.
אם הכול עובר כשורה, העובר ייקלט ברחם ותתקבל הריון תקין. מצליחנות הטיפול תלויה בגיל וניהול אורח החיים, הגורם לאי-הפוריות, מספר העוברים המועברים ברחם וכמות הסבבים.
ישנם סיכונים: עשוי להתפתח הריון מרובה עוברים אם מחדירים יותר מעובר אחד. הריונות מרובי עוברים כרוכים בסיכון לידה מוקדמת ומשקל לידה נמוך.
שימוש בתרופות פוריות להשראת ביוץ (כגון HCG) יכול לגרום לתסמונת גירוי יתר שחלות שתגרום לשחלות נפוחות וכואבות.
שיעור ההפלות אצל נשים הרות בעזרת IVF עומד על כ-15% עד 25%, בדומה להריון טבעי.
בשלב איסוף הביציות קיימים סיכונים: מחט השאיבה עלולה לגרום לדימום, זיהום או פגיעה במעי, בשלפוחית השתן או בכלי דם. יש גם סכנות הקשורות להרדמה כללית.
2% עד 5% מהנשים שעוברות IVF חוות הריון חוץ רחמי. במקרים אלה, הביצית המופרית נקלטת מחוץ לרחם, לרוב בחצוצרה, וההריון אינו יכול להימשך ודורש טיפול חירום.
הסיכון למומים מולדים עולה עם גיל האם, ללא קשר לשיטת ההפריה. זו הסיבה ש-IVF לרוב לא מומלץ לנשים מעל גיל 40 ולרוב גם לתורמי ביצית או זרע קיימות מגבלות גיל.
תוכלי לעקוב אחרי המחזור שלך ב-WomanLog. הורידי את WomanLog עכשיו:
