חשק מיני—או ליבידו—הוא רמת הרצון של אישה לאינטימיות מינית. על החשק המיני משפיעים מכלול גורמים פסיכולוגיים, פיזיולוגיים וחברתיים כגון גיל, הורמונים, עמדות משפחתיות, אורח חיים, חוויות מיניות עבר, לחצים חברתיים, בריאות ועוד. כל אחת מאיתנו ייחודית, ולכן טבעי שיש הבדלים בחשק המיני בין בנות זוג במערכת יחסים.
פערים בחשק המיני בין בנות זוג אינטימיות הם תופעה נפוצה מאוד. קשה למצוא שתי נשים שתמיד מסונכרנות זו עם זו מבחינה מינית. למעשה, מחקרים מסוימים מצביעים על כך שלפחות אחת מכל שלוש זוגות חוות פער משמעותי בליבידו.
כשזה קורה, אף אחת אינה מרוצה. אחת משתוקקת ליותר סקס וקשר פיזי, בעוד האחרת עשויה להרגיש לחץ לשכב כשהיא לא רוצה בכך או לחשוש לאכזב את בת זוגה. התקבעות לפתרונות לא מתואמים יוצרת מתח וחוסר סיפוק לגבי מה שרבות מחשיבות כליבת האינטימיות הזוגית.
אמילי נגוסקי, מחנכת מינית ומחברת הספר בואי כפי שאת: המדע המפתיע שישנה את חיי המין שלך, מסבירה כי כל אחת, ללא קשר למגדר, מושפעת מ"מאיצות" ו"בלמים" מיניים.
החשיבה על מאיצות ובלמים עוזרת להבין מדוע יש שונות כה רבה בליבידו. בתחילת קשר, החידוש מרגש ושני הצדדים לעיתים באותו קו של חשק. לאחר שנים או מתוך השגרה והאתגרים, כולל הורות, ההתלהבות עלולה להתפוגג. מי שלא שמה לב לשונות ביניהן בתחילת הדרך, לרוב תבחין בכך בהמשך ותוכל ללמוד להכיר בהבדלים המיניים והדמיון בת הזוגי לאורך הזמן.
אמילי נגוסקי מסבירה כי החשק המיני שלנו לרוב מתבטא באופן ספונטני או תגובתי.
חשק ספונטני הוא כמו שמראים בסרטים: מגיע פתאום בלי התראה. נשים רבות חוות זאת בתחילת קשר, כשהרהור קטן על בת הזוג מספיק כדי לעורר. חלק בלתי נפרד כאן הוא הציפייה, ולכן לא חייבת להיות נוכחות פיזית. מחקרים מצביעים שכ-75% מהגברים ו-15% מהנשים חוות חשק ספונטני בשגרה.
חשק תגובתי שונה במקצת: צריך להצית אותו. משהו סקסי קורה והגוף מגיב. משחק מקדים יצירתי, היכרות טובה עם בת הזוג וסביבה בטוחה הכרחיים. מחויבות וביטחון של קשר ארוך תורמים לכך.
כך לדוג', מי שיש לה ליבידו ספונטני ופחות מושפעת מבלמים, כנראה תרצה סקס לעיתים קרובות; אבל מי שחשה חשק בעיקר תגובתי ורגישה לבלמים, עשויה להיות פחות מעוניינת, לעיתים אף פרקי זמן ממושכים. שני צדדים כאלו עלולים לחוש "לא מסונכרנות" מינית.
יש נשים עם חשק מיני נמוך פשוט משום שכך הן בנויות—not כי יש גורם שמכבה להן את מצב הרוח. אחרות אינן חשות כלל משיכה או חשק ומזהות עצמן כא-מיניות. ייתכן שסקס פעם בחודש או פחות מספק אותך, וזה לא פגם בך. אבל אם בת זוגך מרגישה הפוך, חשוב שתבינו ותכבדו זו את זו, ותמצאו דרכים חיוביות למילוי הצרכים.
אז מה קורה אם את רגישה לבלמים והמאיץ שלך עובד לאט? מה עלול לעמוד בין הרצון שלך לרגע מלא תשוקה?
כשאת עמוסה בעבודה, טרודה בענייני הבית או דואגת לילדים, קשה לשחרר את המתח הנפשי ולהתמסר לחשק. לפעמים הכל נראה תקין ועדיין החשק לא מגיע—ייתכן שהגוף או הראש עדיין בלחץ שלא קיבלת אליו תשומת לב. יתכן שגורמי לחץ תת-הכרתיים כמו פחד ממחלות מין, הריון לא רצוי, או בושה מינית הם העניין. כשלא מתמודדים עם דאגות אלו, הן עלולות לפגוע באינטימיות.
בשביל להשתוקק ולהתמסר לאינטימיות, צריך להרגיש בטוחה ולסמוך על בת הזוג. לפעמים קושי בתחומים אחרים משפיע גם על החשק—קונפליקט לא פתור, אפילו מלפני שנים, עשוי לנהל אותנו מבפנים ולעכב את הרצון.
הפיזיולוגיה לא פחות חשובה מהנפש. כשאת חולה או כואבת, הגיוני שלא תרצי לחשוב על סקס. אנחנו רוצות לגעת ולהיג touched when we feel בטוחות ובריאות. מבחינה פיזית, סקס משדר לגוף להתכונן להתרבות (גם אם בפועל אין כוונה). לכן, בריאות לקויה הורידה חשק מיני. לא כל מחלה ניכרת מיד! אם את חשה ירידה בחשק, שווה לבדוק אצל רופאה.
מחלות כרוניות, תרופות נגד דיכאון, אמצעי מניעה הורמונליים ואנטיהיסטמינים—כולם עשויים להפחית את החשק. תקופות חיים כמו החלמה לאחר לידה, הנקה, טיפול הורמונלי וגיל המעבר מפחיתים מטבעם את החשק המיני.
כל אירוע שחצה גבול אינטימי—לא משנה כמה קטן—יכול להשפיע על חיי המין. לוקח זמן לגוף ולנפש להחלים מטראומה. אפילו הסכמה לסקס כשלא היית מוכנה עלולה להעמיק את הקושי לעורר תשוקה.
כולנו יודעות כמה חשוב לדבר במערכות יחסים, אבל לא תמיד קל לפתוח שיחה על אינטימיות, אפילו עם האישה שהכי קרובה אלייך. שיח פתוח על חוסר התאמה מינית עלול להיות מאתגר לשתיהן. מי שרוצה יותר סקס עלולה להרגיש דחייה ותסכול, ומי שפחות—להרגיש לחוצה, לא מובנת או חסרה משהו. בלעדי דיאלוג, אין לך מושג מה באמת מרגישה בת הזוג.
גישה לא שיפוטית היא קריטית. הכיני את עצמך להקשיב ולשתף. לשתיכן יש צרכים לגיטימיים. האשמה לא תקדם דבר, וגם לא הדחקה של רגשות. חוסר התאמה זו הזדמנות לצמוח יחד אם תהיו מוכנות להקשיב ולהבין זו את זו.
פשרה קלה יותר בתיאוריה מאשר בפועל, אך אם חשוב לכן לשמר את הקשר, תצטרכו למצוא דרך שתשרת את שתיכן. אי אפשר להכריח אף אחת, ולרוב זו עם החשק הגבוה מרגישה שהיא מתפשרת יותר.
אבל פשרה לא חייבת להיות תסכול תמידי. מי שלא מתחברת למגע מיני חודרני עשויה ליהנות מפלרטוט, משחקי פיתוי, או צורות אחרות של אינטימיות מינית כמו מגע אוהב או אוננות משותפת. יש נשים שמעדיפות תקופת התנזרות כדי לסלק את הלחץ ולבנות מחדש תשוקה. זוגות מסוימים יפתחו את הקשר לאחרות מיניות בחוץ, או ימצאו דרכים אחרות לסיפוק צרכים.
אם אחת מרגישה שהיא תמיד היוזמת והשנייה אף פעם לא בעניין, קל לראות איך נוצר מתח ומתחזקת תחושת דחייה. אם אתן חוות דפוס מתסכל או לא מספק, הגיע הזמן לבחון את העומק: דאגות לגבי העתיד, עבודה או התחייבויות? אולי ויכוח לא פתור שכבר הפך להרגל? כדאי לטפל בכל אלו. זוגות שמצליחות לתמוך זו בזו ולפתור מחלוקות נוטות להתקרב ולהצית מחדש את התשוקה.
עזרה מקצועית יכולה להועיל רבות. מתווכת נייטרלית כמו יועצת זוגית יכולה ליצור מרחב בטוח בו שתיכן תוכלנה להירגע ולשתף בחששות וצרכים. מטפלת מינית תוכל להציע פרספקטיבות שלא הכרתן, לנרמל את החוויה ולהציע כלים לשיפור חיי המין.
בתחילת קשר, כשאי אפשר להוריד ידיים זו מזו, לא חושבות בכלל על איכות. אבל בהמשך, בעיקר בנשים במערכות יחסים הטרוסקסואליות, הבנה ש"הרבה" לא אומר "טוב" מתבהרת. נשים במערכות ממושכות חוות יותר סיפוק כשהן מכירות את עצמן ובנות הזוג רגישות לצרכים. כשהצרכים הדדיים זוכים לכבוד, נעלמים רגשות של לחץ ודחייה. אולי תגלה פתאום שיחסי מין נראים אחרת: מה עושה לך טוב? אולי תוכלי לגרום לזה בעצמך. מה עושה טוב לבת זוגך? ומה אם המשחק המקדים התחיל ימים קודם בהבעה של אכפתיות, חיבוק מתמשך, מחווה טעימה, ליטוף ערמומי? אינטימיות זה ריקוד. כשכן בא לכן, עשי שהחוויה תשאיר לכן טעם של עוד.
נדיר ששתי נשים יחושו אותו חשק ואותם צרכים לכל אורך הקשר.החשק משתנה אצל נשים וגברים. אם את באחת הקצוות של הספקטרום, דעי שזה טבעי. הסודות לשימור מערכת יחסים: תקשורת פתוחה, סקרנות וסבלנות.
הורידי את WomanLog עכשיו: