תת פעילות של בלוטת התריס היא הפרעה נפוצה שמושפעת על מיליוני נשים ברחבי העולם. תסמינים כמו קושי בירידה במשקל, נשירת שיער, עור עמום, ערפול מוחי ועוד רבים, עלולים להקשות על התפקוד היומיומי. עם זאת, יש דרכים לנהל את המצב ולשפר את איכות החיים. במאמר זה אפשר ללמוד עוד על תת פעילות של בלוטת התריס, מה גורם למצב ולתסמיניו.
בלוטת התריס היא בלוטה קטנה במרכז הצוואר שלך, שמשחקת תפקיד מרכזי באיך הגוף שלך פועל. זו בלוטה אנדוקרינית שמפרישה הורמונים המווסתים את חילוף החומרים, טמפרטורת הגוף והגדילה. עם זאת, בלוטת התריס היא גם אחת מהבלוטות הרגישות ביותר להשפעות סביבתיות, לתרופות, למחסורים תזונתיים ולשינויים הורמונליים. בלוטת תריס פגועה עלולה לגרום לתת פעילות של בלוטת התריס, הפרעה נפוצה המשפיעה על מערכות רבות בגוף.
כשמדברות על תת פעילות של בלוטת התריס, חשוב קודם להבין מהי הבלוטה ומה תפקידה.
בלוטת התריס היא בלוטה אנדוקרינית בצורת פרפר הממוקמת בקדמת הצוואר, כורכת סביב קנה הנשימה (טרכאה) ונמצאת בערך בגובה הגרון איפה שלובשים פפיון. הבלוטה בנויה משני אונות ("כנפיים") שמחוברות ברצועת רקמה דקה שנקראת איזטמוס.
בלוטת יותרת המוח בבסיס המוח שולטת על בלוטת התריס באמצעות הורמון מגרה בלוטת התריס (TSH). בנסיבות רגילות, בלוטת התריס מפרישה את ההורמונים T3 (טרי-יודו-תירונין) ו-T4 (תירוקסין). הורמוני התריס, יחד עם אסטרוגן, פרוגסטרון, טסטוסטרון, קורטיזול ועוד הורמונים, מווסתים תהליכים רבים בגוף: טמפרטורה, משקל וחילוף חומרים, גדילה והתפתחות, דופק, מחזור חודשי ועוד.
עם זאת, מסיבות שונות — כמו תאי הגוף שתוקפים את רקמת הבלוטה או הפרעה הורמונלית שחוסמת את T3 ו-T4 — הבלוטה עלולה להפסיק לעבוד תקין, ולהביא לתת פעילות של בלוטת התריס.
תת פעילות של בלוטת התריס, או באנגלית Hypothyroidism, היא מצב אנדוקריני שבו הבלוטה לא מייצרת מספיק הורמונים. כ-5% מהאוכלוסיה חוות את המציאות הזו. קיימים ארבעה סוגים של המצב, אולם לא בכולם נראים תסמינים ברורים. יש הרבה נשים עם תת פעילות קלה שלא מזהות את התסמינים ולא מחפשות טיפול.
כי בלוטת התריס אחראית בעיקר לאופן שבו הגוף מנצל אנרגיה, התסמינים המרכזיים של המצב הם לרוב חוסר אנרגיה ועלייה במשקל, כיוון שהגוף לא מצליח להמיר קלוריות לאנרגיה ביעילות. תת פעילות של בלוטת התריס לא ניתנת לריפוי, אבל אפשר לנהל אותה בעזרת שינויים באורח החיים וטיפול תרופתי להשלמת הורמונים.
זהו הסוג הנפוץ ביותר (99% מהמקרים). ברוב המקרים נגרם ממחלה אוטואימונית שנקראת מחלת השימוטו. במחלה זו המערכת החיסונית תוקפת את רקמת התריס והורסת את יכולתה לייצר הורמונים בהדרגה.
סימנים נפוצים שאולי יש לך מחלת השימוטו:
לעיתים לוקח שנים עד שמחלת השימוטו מתפתחת, ובתחילה התסמינים קלים מאוד. לכן רבות פונות לטיפול רק כשהמחלה מחמירה. לבסוף, ללא טיפול, תיתכן קריסה מוחלטת של הפעילות הבלוטתית.
תת פעילות שניונית, או תת פעילות מרכזית, נגרמת מליקוי בתפקוד של בלוטת יותרת המוח. מצב זה קשה יותר לאבחון כי לעיתים מתפתח פתאום בעקבות גידולים בבלוטת יותרת המוח, טיפולי הקרנה, טראומת ראש, ניתוח או דלקת. סימן נפוץ הוא TSH נמוך או תקין עם T4 נמוך.
מצב זה מופיע בלידה או זמן קצר לאחר מכן. הוא משפיע על כ-1 ל-2,000-4,000 ילודים. לרוב נגרם מהיעדר בלוטה, תת-התפתחותה, מוטציות גנטיות, פגמים ביצירת ההורמון או חוסר ביוד. במקרה כזה התינוקת חייבת לקבל תרופה ומעקב צמוד.
זהו הסוג הקל ביותר. הוא מאופיין ב-TSH מעט גבוה עם רמות T4 תקינות. נשים רבות לא חשות תסמינים כלל, אך עם הזמן זה עלול להחמיר לכדי תסמינים בולטים יותר.
תת פעילות של בלוטת התריס היא מצב מורכב שעשוי להופיע בכל שלב בחיים. מגוון רחב של גורמים משפיעים על תפקוד בלוטת התריס, ולפעמים גם נשים בריאות עשויות לפתח את ההפרעה במהלך חייהן.
מצבים כמו דלקת השימוטו, סוכרת סוג 1, דלקת מפרקים שגרונית, זאבת וצליאק מגבירים את הסיכון לבעיות תריס. כאן מערכת החיסון תוקפת את רקמת התריס הבריאה. כשתאי התריס נהרסים, הבלוטה לא מייצרת מספיק הורמונים — מה שמביא לתת פעילות. להפרעות אוטואימוניות יש לרוב רקע גנטי.
בלוטת התריס רגישה להתערבויות רפואיות, ובמיוחד לטיפולים נגד סרטן. קבלת טיפול הקרנה לאזור הצוואר-חזה עלולה לפגוע בתוך התאים של הבלוטה.
סיבה נוספת היא ניתוח להסרה חלקית או מלאה של הבלוטה (תירואידקטומיה), בדרך כלל בשל פציעה, או כדי להסיר גידול סרטני. גם סיבות הקשורות להריון כמו דלקת תריס לאחר לידה או שינויים הורמונליים בהריון, עלולות לפגוע בתפקוד הבלוטה.
תרופות מסוימות מפריעות להורמונים הטבעיים ולחילוף החומרים ובכך פוגעות גם בבלוטת התריס. התרופות העיקריות הן ליתיום (לטיפול פסיכיאטרי), אמיודרון (להפרעות קצב לב), תרופות נגד סרטן כגון אינטרפרון אלפא וחלק מהתרופות נוגדות דיכאון.
המזון שאת צורכת משפיע ישירות על בלוטת התריס. חוסר חמור ביוד או עודף יוד פוגעים בבלוטה. חוסרים בסלניום, ויטמין D, ויטמין B12 גם הם גורמים משמעותיים להתפתחות תת פעילות.
חומרים סביבתיים כמו משבשים הורמונליים עלולים לגרום לבלוטה לשבוק. חשיפה לקרינה, מתכות כבדות, כימיקלים תעשייתיים וחלק מההדברות — כולן מסכנות את בריאות הבלוטה.
גם גנטיקה משפיעה: הפרעות תורשתיות, היסטוריה משפחתית של מחלות אוטואימוניות ומוטציות גנטיות מסוימות מעלות את הסיכון לתת פעילות.
באופן כללי, נשים ואנשים מעל גיל 60 נמצאות בסיכון גבוה יותר לתת פעילות של בלוטת התריס. תנודות הורמונליות תכופות בתקופת הפוריות והגיל המעבר מעמידות נשים בקבוצת סיכון מוגברת. סיבה נוספת היא שמערכת החיסון הנשית פעילה יותר, מה שמגביר את נטייתן למחלת השימוטו. בנוסף, מי שחיות עם הפרעות אוטואימוניות אחרות, תסמונת דאון, או תסמונת טרנר נמצאות בסיכון מוגבר.
תת פעילות של בלוטת התריס היא מצב מורכב שיכול להשפיע על תהליכים רבים בגוף. לא כל אחת תחווה תסמינים, ולעיתים קל לטעות ולחשוב שמדובר בשחיקה או הזדקנות. חשוב לבדוק באופן קבוע את רמות ההורמונים כדי לזהות את ההפרעה מוקדם.
אלו הסימנים לתת פעילות של בלוטת התריס:
לתת פעילות של התריס יש השפעה גם על חילוף החומרים ומערכת העיכול: עצירות, עיכול איטי, תחושת נפיחות, חוסר תיאבון וקושי לרדת במשקל. רבות חוות גם דופק איטי, כולסטרול גבוה יותר, עלייה בלחץ הדם וזרימת דם ירודה.
לא, תת פעילות של בלוטת התריס אינה ניתנת לריפוי — אך בהחלט ניתנת לניהול, ורוב הנשים חיות איתה חיים רגילים לגמרי.
ניהול המצב מתבצע בעזרת טיפול תרופתי ובהרגלי חיים בריאים. הרופאה שלך עשויה להמליץ על טיפול תרופתי משלים של הורמוני תריס סינתטיים (למשל לבותירוקסין). לאור שכיחות התופעה, זו אחת מהתרופות הנפוצות בעולם. תוך כדי טיפול חובה לעבור בדיקות דם תקופתיות כל 6–12 חודשים, לעקוב אחר התסמינים ולבצע בקרה רפואית קבועה.
לצד הטיפול הרפואי, להשגת תוצאות מקסימליות — חשוב להקפיד על תזונה איכותית, פעילות גופנית סדירה וניהול מתחים.
תזונה ידידותית כוללת מזונות עשירים ביוד כגון אצות ודגים, סלניום (אגוזי ברזיל, בשר אדום, ביצים), אבץ (בשר, דגים, קטניות) וברזל (בשרים רזים, תרד). מומלץ להפחית או להימנע ממזון מעובד, עתיר סוכר, ומכמויות גדולות של פולי סויה וירקות מצליבים — כיוון שאלה עלולים לעכב את ספיגת היוד.
פעילות גופנית קבועה חשובה לניהול המצב כמעט כמו התזונה והתרופות. כזכור, כאשר בלוטת התריס לא מתפקדת היטב — יותר קלוריות הופכות לשומן. תנועה ופעילות גופנית מסייעות בניצול טוב יותר של האנרגיה ושיפור חילוף החומרים.
התחילי בהדרגה והגבירי עצימות עם הזמן. רבות מוצאות שפעילות איטית (כמו יוגה, הליכה, שחייה ואימוני כוח עדינים) יעילה בהרבה ממאמץ מפרך. מסת שריר חשובה מאוד בניהול תת פעילות, כיוון שהשריר הוא רקמה פעילה אשר צורכת הרבה אנרגיה — ובכך מסייעת להאצת חילוף החומרים.
הקשר בין בלוטת התריס לבלוטות יותרת הכליה, המפרישות אדרנלין והורמוני לחץ, מובהק. עודף הורמוני סטרס עשוי לגרום להאטה נוספת של חילוף החומרים, ולהחמיר את ההרגשה. נשים רבות שמות לב שבתקופות לחוצות עייפותן גוברת ועליית המשקל מתעצמת.
נסי להתמודד עם מתחים קצרים בטכניקות כמו מדיטציה, נשימות עמוקות, יוגה וסדר יום קבוע לשינה. לניהול מתח לאורך זמן, כדאי לשקול הדרכה מקצועית כגון טיפול רגשי, קבוצות תמיכה ומפגשים חברתיים קבועים.
בלוטת התריס רגישה במיוחד לרעלנים סביבתיים (משבשים הורמונליים) החבויים במזון, מים, בגדים או כלי בישול. בהתאם לסביבה האישית ולמידת החשיפה, אפשר לשקול התקנת פילטרים למים ואוויר, מעבר למוצרים אורגניים, שימוש בכלי מטבח מזכוכית, מתכת או עץ והעדפת בגדים טבעיים.
קשה להתמודד עם בשורה על מצב כרוני שאינו ניתן לריפוי. לעיתים את מרגישה שאת נלחמת בתחנות רוח. אבל אל תרימי ידיים — תת פעילות אומנם מורכבת, אולם נשים רבות חיות איתה חיים בריאים ומאושרים לגמרי. כל שנותר הוא למצוא את השילוב הנכון בשבילך בין תרופות, תזונה ופעילות גופנית.
הורידי את WomanLog עכשיו: