הקלה טבעית בכאב, שלב לידה פעילה קצר יותר וחוויית לידה מספקת יותר הן רק חלק מהיתרונות שמיוחסים לפרקטיקה הנפוצה הזו, אך מה בעצם קורה בעת לידת מים? האם זו אפשרות טובה עבורך בדרך ללידה?
הרבה נשים מוצאות רחצה באמבטיה כמרגיעה, ולמעשה, רופאות לרוב ממליצות לנשים בהריון להתרחץ כדי להקל על לחץ בגוף וכאבי שרירים. אבל לידת מים היא הרבה מעבר לכך. נדרשת הכנה מוקדמת כדי להבטיח את הבריאות, הבטיחות והרווחה של האם והתינוקת. המאמר הזה בוחן היבטים שונים של לידת מים כדי לעזור לך לבחור מה נכון עבורך.
לידת מים היא כנראה פרקטיקה עתיקת יומין. אגדות עתיקות מכרתים, איי האוקיינוס השקט ואזורים נוספים מספרות על נשים שהיו מגיעות לבריכות או למפרצים רדודים מיוחדים כדי ללדת. בימינו, הלידה המתועדת הראשונה במים התבצעה בצרפת בשנת 1803, אז מילדת ניסתה לסייע ליולדת שכבר חוותה צירים כמעט יומיים; אבל רק בשנות השישים של המאה הקודמת החלו ללמוד את הנושא מבחינה מדעית. מאז, לידת מים זוכה לאט לאט להכרה ברחבי העולם כשיטה בטוחה ויעילה.
בהתחלה, המחשבה שהתינוקת תיוולד לתוך מים עלולה להיראות מסוכנת, אך יש היגיון עמוק בפרקטיקה הזו. מי האמבט או בריכת הלידה המחוממים מספקים לתינוקת סביבה מוכרת ופחות מבהילה ברגעים הראשונים מחוץ לרחם. חוץ מזה, החום והציפה במים עוזרים ליולדת להירגע ולשנות תנוחה, והידרותרפיה היא שיטת שיכוך כאב יעילה שאינה מסתמכת על תרופות.
עם זאת, ישנם גם חסרונות לשקול. רופאות ממליצות להימנע מלידת מים במצבים מסוימים, במיוחד כאשר ההריון מוגדר כהריון בסיכון גבוה ונדרשת התערבות רפואית. מידע נוסף על כך בהמשך.
על טמפרטורת בריכת הלידה להיות קרובה לטמפרטורת הגוף—37°C (98.6°F). התינוקת בילתה תשעה חודשים ברחם בתרחיף מי שפיר בטמפרטורת הגוף, ואחת הסיבות העיקריות לבחור בלידת מים היא להקל על המעבר מהרחם לעולם החיצון. שינויים קלים בטמפרטורה אפשריים; המים מתקררים עם הזמן ולעיתים יהיה צורך להוסיף חום.
רוב הצוותים המקצועיים ממליצים על טווחים של 35–38°C (95–100.4°F) לבריכות לידה. לשם השוואה, ג׳קוזי מוגדר במקסימום ב־40°C (104°F). אם אינך נהנית מסביבה כזו, ייתכן שלידת מים לא מתאימה עבורך.
המים צריכים להיות נקיים וללא תוספים. מרבית המתקנים משתמשים במי ברז רגילים או מסוננים. מי ברז באירופה, צפון אמריקה ורבים מאזורי אסיה עוברים תהליכים סניטריים במרכזי טיהור. לרוב, השלב הסופי כולל הוספת רמות נמוכות של כלור כדי לסלק נגיפים וחיידקים. אור אולטרה סגול או אוזון עשויים לשמש גם כן. אלו המים בהם מתרחצים ושותות במדינות מפותחות; ובדרך כלל נחשבים בטוחים ללידת מים. אם יש לך חששות בנוגע לאיכות המים במקום מגוריך, כדאי לשוחח על כך עם צוות הלידה, כי התנאים משתנים ממקום למקום.
ההיגיינה היא אחת הנקודות החשובות בכל לידה, וזה נכון גם בלידת מים.
יש כאלה שלא אוהבות אמבטיות בגלל תחושת "ישיבה בלכלוך" שנשטף מהגוף. נכון שחשוב לשמור על הבריכה נקייה, אך רוב הלכלוך שוקע והרחק מהעור, והאמבטיה תנקי אותך לא פחות ממקלחת. אבל, לידה היא תהליך לא סטרילי מטבעו, והשאלות לגבי ההיגיינה הן טבעיות.
המים בבריכת הלידה לא יהיו סטריליים לגמרי, אך אין בכך סיכון לתינוקת. הסביבה שמסביב יכולה להוות סיכון במידה ואינה מחוטאת. כל מתקן לידה חייב להיות מנוקה באופן קפדני לפני ואחרי כל שימוש, וגם הצוות המיילד חייב להקפיד על היגיינה אישית, כולל הימנעות מנעליים מבחוץ ושטיפת ידיים קפדנית.
רבים מבתי החולים ומרכזי הלידה מחזיקים מתקנים ייעודיים ללידות מים לשמירה על ניקיון ובטיחות. ודאי שהמקום שבחרת מורשה, מצויד בציוד עדכני, ועומד בסטנדרטים הגבוהים ביותר של ניקיון והיגיינה. יש להבטיח ליווי של רופאה או מיילדת למהלך הלידה לבטיחותך ובטיחות התינוקת.
כאשר הסביבה נקייה ומנוהלת נכון, לידת מים יכולה להיות בטוחה לחלוטין.
מחקרים הוכיחו שמים אינם חודרים לכיוון הרחם במהלך לידה. הן האם והן התינוקת מוגנות, ולידת מים אינה מעלה את הסיכון לזיהומים ברחם או בתעלת הלידה. אך על כל לידה מתלווים נוזלים—ובכל זאת, מקרים של זיהום בלידת מים נדירים מאוד.
עד לא מזמן חשבו שמי שפיר ושתן סטריליים. מחקרים עדכניים מראים שהם עשויים להכיל כמויות קטנות מאוד של חיידקים "ידידותיים"—אך הם אינם מהווים סכנה ליילוד. דם וצואה עלולים להכיל פתוגנים, אך רמות הכלור שבמים, החום של הבריכה וכמות המים הרבה מצמצמות מאוד את הסיכון להדבקה.
אמנם הרעיון שדם, שתן או אפילו צואה יגיעו למים סביבך אינו נעים, אולם בזמן אמת תתמקדי בתהליך הלידה בלבד.
בשלבי לידה מוקדמים המיילדת לרוב תעודד אותך לצאת מהמים לשירותים. אך כשהלידה מתקדמת לא תחשבי על כך. וכן, כנראה שתפלטי מעט צואה במהלך הלידה—בכל לידה. זה טבעי ולא מביך.
צוות מנוסה יצויד במנפה מיוחדת להסיר שאריות בלתי רצויות מיידית—כולל צואה. זו חלק מהחוויה ואינה סיבה לבושה. לעתים, נשים מעדיפות לעשות חוקן קצר לפני שנכנסות לבריכה—וזה פותר את הבעיה כמעט לחלוטין.
לצערנו, קוביד-19 היא מחלה בסיכון גבוה שעמנו נצטרך לחיות. מתקני הלידה ברחבי העולם נוקטים כיום באמצעי בטיחות מוגברים למניעת זיהום הדדי בין הורים, תינוקות ואנשי צוות. במדינות מסוימות, כמו איראן ובריטניה, לידות מים הושעו לתקופה מסוימת. במקומות בהם המשיכו לידות מים, רק האם הותרה לשהות בבריכה, בעוד שלפני המגפה בני או בנות זוג יכלו להיכנס יחד איתה.
מצד שני, הקורונה גם גרמה לעלייה בלידות בית ולידות במרכזים אלטרנטיביים להפחתת חשיפה. לא נמצאו עקבות קוביד-19 במי הברז המטוהרים, כלומר שיטות טיהור רגילות מספיקות להסיר או לנטרל את הווירוס. הנחיות מתעדכנות כל הזמן, לכן חשוב לשאול על כך בתכנון מסע הלידה שלך.
כמו תמיד, כל הריון שונה. עם זאת, נשים רבות נמשכות ללידה במים. בין הסיבות הנפוצות:
השריית הגוף במים חמימים יוצרת הרחבת כלי דם ושיפור זרימת הדם בגוף, הציפה מפחיתה את השפעת כוח המשיכה (עד 65% אם המים בגובה החזה), התחושה הקלה והחום עוזרים לשרירים להירגע—כל אלו מקלים על הכאב.
הידרותרפיה גם מעלה את רמות אנדורפינים—משככי הכאבים הטבעיים בגופך—ואת אוקסיטוצין, שמסייע לסנכרן את ההתכווצויות, לקצר את הלידה ואפילו לאזן את רמות הסוכר בדם להעצמת הסיבולת.
נשים ששוהות בבריכה בחלק מהצירים נוטות פחות להזדקק למשככי כאבים נוספים.
הרחם הוא השריר החזק ביותר בגוף האישה. הוא מתרחב מנפח אגס לערך של אבטיח וצריך להוציא את התינוקת מתעלת הלידה (מהצוואר הרחם דרך הנרתיק ואל הפות).
שרירי הפרינאום הם כמו משולש קטן שבין הפות לפי הטבעת. על אזור זה מתבצעת לחיצה רבה בזמן הלידה. מחקרים מראים שנשים הבוחרות בלידת מים סובלות פחות מטראומה באזור זה, קרוב לוודאי בזכות היתרונות הפיזיולוגיים שתוארו לעיל.
בלידות "יבשה", אם צפי לקרע משמעותי בפרינאום—המיילדת או הרופאה תבצע חתך חיץ (אפיזיוטומיה), כלומר חיתוך שרירי הפרינאום כדי לאחותם בקלות. בלידות מים יש יותר קרעים קלים (דרגה 1–2) ופחות קרעים קשים (דרגה 3–4), כלומר פחות חיתוכים יזומים, אבל יותר נשים עם קרעים קלים.
רוב הנשים אינן חשות בקרע קל עד שלב ההחלמה. קרעים מדרגה 1 מחלימים לבד; דרגה 2 דורשים מספר תפרים נמסים—וההחלמה בד"כ מהירה.
Sana per aqua, או "ריפוי במים" כפי שנהגו לומר הרומאים. המים מרגיעים אותנו. מעבר להפרשת אוקסיטוצין ואנדורפינים, ההידרותרפיה גם מדכאת את הפרשת אדרנלין-נוראפינפרין—הורמון התגובה לסכנה. בריכת הלידה היא מרחב בטוח, אינטימי ומרגיע, בו היולדת יכולה להשתחרר מהדאגות ולהתרכז במלאכת הלידה.
נהוג לחלק את הלידה לארבעה שלבים:
השליה היא פלא ביולוגי—המעבֵּר בין האם לתינוקת חודשים רבים. יציאתה לוקחת בד"כ 30–60 דקות, ותוך כך הרחם חוזר לגודלו המקורי וסוגר את כלי הדם.
ישנם דיווחים סותרים על השפעת לידת מים; משך כל שלב תלוי בהרבה גורמים. כניסה למים בשלב מוקדם עשויה לעכב מעט, כי היולדת נרגעת אולי "יותר מדי"; אך בשלב הפעיל ההידרותרפיה לרוב מאיצה את ההתקדמות.
נשים הבוחרות בלידת מים לרוב מעדיפות להתמודד עם כאב בדרכים טבעיות כמו עיסוי וטכניקות נשימה. גז צחוק—תערובת אוויר וחמצן דו־חנקני—נתן לעיתים להשתמש בו להקלה.
הדבר כולל הכנסת קטטר לגוף ע״י רופאה מרדימה בסביבה סטרילית. הקטטר מהווה שער לגוף, ושהייה במים מעלה סיכון לזיהום.
תרופות בהזרקה חזקות מדי—את עלולה להיות מנומנמת מכדי לשמור על עצמך במים. מכשיר TENS (גירוי חשמלי דרך העור) לא מותאם לשימוש תת־מימי בשל אלקטרודות וסוללה.
יש חלון אפשרויות בו תוכלי להתחרט, לצאת מהמים ולקבל משככי כאבים, אך זה תלוי בשלב הלידה ויש לשוחח על כך מבעוד מועד עם מיילדת/רופאה.
חשש בולט הוא נשימת מים ראשונה. אין דאגה—כל התינוקות נולדות עם רפלקס הצלילה, שמונע נשימה במים כל עוד לא חוו מגע אוויר קר בפנים. כדי שזה יעבוד צריך לשמור שהאגן שלך יהיה שקוע ברגע הלידה.
התינוקת תעבור את המעבר דרך "מנהרת מים" נעימה, ולאחר מכן המיילדת תרים בעדינות את ראשה אל מחוץ למים לנשימה ראשונה.
זהו מצב נפוץ (אחת מתוך שלוש תינוקות נולדות כך) אך לרוב חסר משמעות—המיילדת מסירה את החבל בעת הופעת הראש ופותרת את הבעיה.
חבל הטבור הוא עבה, גמיש ומלא ג'לי, מכיל שני עורקים ווריד אחד—לזרימת דם וחומרי מזון. (יש שונות רבה בין מקרים). הג'לי מגן על החבל מהתכווצות ולחץ, והדם ממשיך לזרום עד שהתינוקת נושמת עצמאית.
בלידת מים, אם חבל הטבור נקרע לפני שסוגרים אותו (בד"כ 15–20 שניות מהלידה), התינוקת עלולה לאבד דם רב—מצב נדיר אך חמור שאולי ידרוש טיפול נמרץ או אף מתן דם.
נדרש לחץ רב כדי לקרוע חבל טבור ממוצע (כ־6 ק״ג). על פי רוב, עבודת הלידה במים עדינה יותר ומקטינה את הסיכון.
ליילוד לוקח ימים אחדים ללמוד לווסת את חום גופו. כל התינוקות נולדות רטובות, גם בלידות יבשה. משימת הצוות—לנגב ולחמם במהירות. אם קר לה, היא עלולה להתקשות בנשימה או בהנקה. מגע עור־לעור עם האם הוא הפתרון הטוב ביותר.
לאורך הלידה תמדוד המיילדת את דופק התינוקת במכשיר עמיד למים, כמו דופלר עוברי או סטטוסקופ ייעודי. במצוקה (שינוי בדופק, הימצאות מקוניום במי השפיר)—עוברים מהמים לבדיקות.
רוב הנשים שבוחרות לידת מים היו בוחרות בה שוב. עם זאת, יש כאלה (בעיקר יולדות ראשונות) שמצליחות יותר בלידת יבשה, שם כוח המשיכה מסייע.
לידה מתנהלת בשלבים. תוכלי לשהות במים בשלב הצירים ולצאת בשלב הלידה, או להיפך, ולהתייבש, להתחבק ולחכות ליציאת השליה מחוץ למים. הקשיבי לגוף ותסמכי על המיילדת—היא תדע מתי כדאי לשנות תוכניות ולייעץ עבורך.
כשיוצאים מהמים, ייתכן ותרגישי קור כבד וכובד גוף. לרוב לא תרצי להיכנס ולצאת בתדירות גבוהה. תקשיבי לאינטואיציה שלך.
למרות שתמיד תיאורטית קיימת סכנה במים, תאונות כאלה נדירות מאוד. צוות מקצועי יבטיח את ביטחונך וביטחון התינוקת. לידת מים מחייבת לסמוך, לפחות חלקית, על אחרים לשמירה על רווחתך.
יידרש זמן ומאמץ לצאת מהמים במקרה סיבוך חמור. אף רופאה לא יכולה לנתח במים. כל עוד הלידה מתקדמת היטב, לידת מים היא אפשרות טובה ומספקת.
מחקרים רבים משווים לידות מים ל"יבשה"—ולא מצאו הבדל במדדי אפגר, קשיי נשימה, רמת חמצון החבל, פריקות כתפיים, זיהומים, אשפוזים, מיקרוביוטה, או קרעים בחבל. בלידות מים אף דווח על פחות היפותרמיה. אך כל לידה ייחודית, והרבה תלוי בצוות, ניסיון ונסיבות.
נשים שחפצות בחוויית לידה טבעית, ללא תרופות ככל האפשר, עשויות ליהנות מהיתרונות של לידת מים. בערים מרכזיות רבות קיימים כיום מרכזי לידה אלטרנטיביים, והבחירה בידי היולדת—תוכלי לבחור במיילדת, אולי גם דולה, שמעניקות לך אמון וביטחון. אם בת/בן הזוג רוצה להיות נוכח/ת—שוחחו מראש על היתרונות והחסרונות כדי לוודא שכולן בטוחות ורגועות.
עשי בירור על מתקנים זמינים באזור שלך, הקשיבי לגופך ובחרי את הדרך הנכונה לכל יולדת!
הורידי את WomanLog עכשיו: