השליה מחוללת החיים: כל מה שצריך לדעת
הדרך בה הגוף שלנו תומך ומגן עלינו לעיתים נראית כמו קסם. השליה היא דוגמה יוצאת דופן ליכולות הגוף הנשי להסתגל ולהשתנות כדי לתמוך בחיים חדשים. במאמר הזה תגלי כל מה שחשוב לדעת על האיבר המדהים הזה ועל תפקידיו.
השליה קיימת רק בהריון, והיא מהווה את המקור הראשון שלנו לתזונה, חמצן והגנה חיסונית. האיבר מחולל החיים הזה הוא חיוני בצורה שלא תיאמן, ובכל זאת לעיתים רבות מתעלמים ממנו כשמדברים על הריון ולידה. המאמר הזה ישפוך אור על הקסם של השליה.
מהי השליה?
השליה היא איבר זמני שמתחיל להיווצר ברחם מיד לאחר ההפריה. היא משמשת כחציצה בין גוף האישה לעובר הגדל ברחמה, ומאפשרת לה לחלוק איתו את כל הפונקציות החיוניות שמעניקים איבריה.
כל עוד התינוק נמצא ברחם אמו, היא מספקת לו חמצן, חומרים מזינים, ותפקודים חיוניים נוספים – כולם מתווכים על ידי השליה – כדי להבטיח התפתחות תקינה ובטוחה.
כיצד השליה נוצרת?
ברגע שזרע מפרה את הביצית, התאים שנוצרו מתחילים להתחלק. ביום החמישי או השישי, כבר מתקבצת גוש של 200–300 תאים (הבלסטוציסט). תאים אלה כבר מתמיינים: גוש פנימי (אמבריובלסט), ממנו יתפתח העובר, ושכבה חיצונית של תאים (טרופובלסט) שממנה יווצרו שני הקרומים שמגנים על העובר לאורך ההריון – הכוריון והאמניון.
הבלסטוציסט מתגלגל לאורך דופן הרחם עד שהוא נצמד בעזרת אותות כימיים בין הטרופובלסט לאנדומטריום – רירית הרחם. כשהבלסטוציסט נטמע בדופן הרחם, בליטות זעירות מהכוריון, הנקראות סיסי שליה (chorionic villi), חודרות לרחם. מבנים אלה מפתחים בהמשך את מערכת כלי הדם הייחודית לשליה, שמאפשרת חילוף חומרים, פסולת וחמצן בין האם לעובר מבלי שערבוב דם יתרחש ביניהם.
השליה ממשיכה להתפתח במהלך הטרימסטר הראשון. עד השבוע ה-14, מבנה השליה כבר מושלם, אך היא תמשיך לגדול ולהתאים את עצמה לצורכי התינוק עד לשבוע 34 בערך.
שליה בשלה היא דיסקה ספוגית כהה-אדומה עם מספר אונות, בקוטר ממוצע של כ-22 ס"מ ובעובי 2–2.5 ס"מ, ומשקלה כ-500 גרם (1 פאונד). חבל טבור חזק וגמיש, הכולל וריד ושני עורקים, מחבר את השליה לבטנו של התינוק במקום שבו יווצר הטבור לאחר הלידה.
מה תפקיד השליה?
השליה היא איבר רב-משימתי שמספק חמישה תפקודים חיוניים לעובר המתפתח.
- פונקציה ריאתית: ברחם, העובר מוקף בשק מי שפיר שמאפשר סביבה בטוחה להתפתחות השלד והאיברים. הריאות של התינוק אינן שלמות עד השבוע ה-36, ולכן חמצון הדם מתרחש בשליה, כשהאם מספקת את החמצן. דם עשיר בחמצן מגיע לעובר דרך וריד הטבור, ודם עני בחמצן חוזר דרך עורקי הטבור חזרה לשליה להשלמת התהליך.
- פונקציית כליות: השליה מנקה ומאזנת את דמו של התינוק על ידי סינון חומצה לקטית, יונים וחומרים נוספים – בדומה למה שהכליות עושות לאחר הלידה.
- פונקציה תזונתית: השליה מספקת את כל רכיבי התזונה, הוויטמינים והמינרלים ההכרחיים לגדילה. אלו נמשכים ממאגר הדם האימהי. לכן חשוב במיוחד להקפיד על תזונה נבונה וליטול תוספי תזונה בהמלצת הרופאה. לדוגמה, נשים רבות חוות אנמיה בהריון בגלל מחסור בברזל, כי הברזל נלקח קודם כל לצרכי התינוק.
- פונקציה חיסונית: ברחם, העובר מוגן על ידי מערכת החיסון של אימו. אם מזוהה זיהום, נוגדנים מהאם עוברים לשליה ומגנים על התינוק. ואם האם נדבקת במחלה או מקבלת חיסון במהלך ההריון, העובר ייוולד עם נוגדנים פעילים לאותה מחלה. ההגנה הזו נשמרת כחודשיים שלושה אחרי הלידה, עד שמערכת החיסון העצמאית של התינוק מתפתחת, ובמהלך ההנקה עוברות נוגדנים נוספים עם חלב האם (הגנה פאסיבית).
- פונקציה הורמונלית: התינוק לא מסוגל עדיין לייצר הורמונים בעצמו, לכן השליה מתפקדת כאיבר אנדוקריני. ההורמון המרכזי המיוצר הוא hCG (גונדוטרופין כוריוני אנושי) – שתפקידו לאותת לגוף להימנע מהשלת הרירית החודש ולחזק אותה עבור ההיריון. השליה מייצרת גם אסטרוגן, שמרכך ומגן על הרחם ועוזר להתפתחות איברי העובר ומעורר את בלוטות החלב להתכונן להנקה. פרוגסטרון הוא הורמון נוסף שנועד לשמור על הריון תקין ולמנוע התכווצויות מוקדמות. השליה גם מייצרת את Human Placental Lactogen (hPL), שמזין את התינוק ומעודד את התפתחות מערכת החלב. הורמונים נוספים שמיוצרים בשליה כוללים kisspeptin, sEng, sFlt-1 ו-PlGF, שתומכים בהתפתחותה ובשלמותה.
שלב לידת השליה
השליה נחוצה רק בהריון. לאחר הלידה, היא אינה שימושית עוד. כאשר הרחם הריק מתחיל להתכווץ חזרה, השליה משתחררת מדופן הרחם וכלי הדם שפרנסו אותה נסגרים.
יציאת השליה נחשבת לשלב הרביעי בלידה. בדרך כלל זה דורש רק התכווצות או שתיים של הרחם, ולרוב קורה תוך 30 עד 60 דקות מהלידה. לאחר המאמץ של פתיחה ולידה, ההתכווצויות בלידה הרביעית כמעט ולא מורגשות והאם מרוכזת בתינוקה.
חשוב מאוד ששליה תצא בשלמותה. שליה שנותרה ברחם היא מצב מסוכן, כי שאריות ברחם ימנעו את הכיווץ המלא של הרחם וסגירת כלי הדם, מה שעלול לסכן את האם בדימום משמעותי.
בעבר, נשים היו עלולות לדמם למוות לאחר לידה בריאה בגלל חוסר כיווץ מלא של הרחם. כיום, רופאות ומיילדות ערוכות היטב לזיהוי דימומים אפשריים, וכיום מצבים כאלו מטופלים בצורה פשוטה ובטוחה.
כאשר הכול מתנהל כשורה, השליה יוצאת במהירות ובקלות, והרחם מתכווץ וסוגר את כלי הדם. כל זה מתרחש במה שמכונה שעת הזהב לאחר הלידה, שבה אידיאלית התינוק העירום נמצא על חזה אימו, נחשף לעולם החדש. לעיתים קרובות הוא ערני במיוחד מרוב ההורמונים, ובסופו של דבר ימצא את הפטמה ויתחיל לינוק. פעולה זו משחררת אוקסיטוצין שמעודד כיווץ נוסף של הרחם – מנגנון חכם להפליא.
בלידה בניתוח קיסרי, הרופאה תסיר את השליה בניתוח ותדאג לכך שהרחם יתכווץ כראוי. בתרחיש זה, האם והתינוק לרוב יהיו פחות מותשים, ותזכו לרגעי התקשרות ראשונים טובים יותר.
ארבע ההפרעות השכיחות בשליה
במהלך ההריון, הרופאה שלך תעקוב אחר מצב השליה ושלמותה כדי לאתר סיבוכים אפשריים ומצבים מסוכנים.
מיקום השליה
בדרך כלל הבלסטוציסט נטמע בנקודה ברחם עם מקום מספיק לצמיחת השליה בלי להפריע להתפתחות העובר או לתהליך הלידה. אך לעיתים קורים דברים פחות אידיאליים.
שליית פתח (Placenta previa)
אם הבלסטוציסט נשתל בחלק התחתון של הרחם, השליה עלולה לכסות את צוואר הרחם במלואו או חלקית. זה נקרא שליית פתח – כי השליה "הולכת לפני" התינוק ועלולה לחסום את היציאה או לגרום לדימום מסוכן בעת התקדמות התינוק בתעלת הלידה.
אולטרסאונד מוקדם שמגלה שליה נמוכה אינו תמיד מוגדר בעייתי, כי לעיתים השליה "תתרחק" מהצוואר ככל שהרחם גדל. אולם דימום אדום-בהיר או התכווצויות במהלך הטרימסטר השני עשויים להצביע על בעיה.
כדי למנוע סיבוכים או דימומים, הרופאה עשויה להמליץ להאט קצב ולמנוע פעילות גופנית מאומצת, כולל ספורט אירובי, קיום יחסי מין ותנועות עזות, ככל שההריון מתקדם. אם בזמן הלידה השליה עדיין קרובה מדי לצוואר הרחם, הפתרון הבטוח הוא ניתוח קיסרי.
השתרשות השליה
באופן תקין, השליה משתחררת לאחר לידת התינוק. אך לעיתים היא משתרשת עמוק בדופן הרחם ומתקשה להינתק.
שליה חודרנית (Placenta accreta)
סיבוך שכיח הוא מצב בו השליה גדלה עמוק בתוך הרירית (אנדומטריום) של הרחם.
נשים בנות 35 ומעלה, נשים עם לידות קודמות או נשים שילדו בניתוח קיסרי או עברו ניתוחי רחם – נמצאות בסיכון מוגבר לבעיות בהשתרשות השליה, כתוצאה מצלקות או משחיקה של הרקמה.
שליה חודרנית (Placenta increta) מתארת חדירה דרך הרירית והשתלטות גם על רקמת השריר.
שליה חודרנית מאוד (Placenta percreta) היא מצב בו שליה חודרת דרך דופן הרחם לעבר איברים סמוכים, כמו שלפוחית השתן, המעי או כלי דם סמוכים.
לרוב אין לתופעות הללו סימפטומים ברורים, ולכן הן מתגלות באולטרסאונד. הן לא משפיעות בדרך כלל על העובר, אך מהוות סכנה גדולה לאם אם לא יאותרו בזמן. לידה וגינלית במצב כזה מסכנת את האם באבדן דם רב ותצריך בדרך כלל ניתוח קיסרי ולעיתים אף כריתת רחם.
מה קורה לשליה לאחר מכן?
לאחר יציאת השליה, המיילדת או הרופאה תבדוק אותה ותוודא שאין בה ממצאים חריגים והיא שלמה. במקרה שיש חשש לזיהום או דלקת, ניתן לשלוח דגימות מהשליה לבדיקה כדי לבחור טיפול מתאים ליילוד.
אם היו סיבוכים בהריון או בזמן הלידה, בית החולים יוכל לערוך בדיקות מקיפות יותר כדי להבין אילו מצבים השפיעו על מהלך ההריון או בריאות האם והתינוק.
אם בבדיקה עולה כי השליה אינה שלמה, ינקטו צעדים להוצאת שאריות השליה.
לאחר שהשליה "נתנה את כל סודותיה", ההורים יכולים לרוב להחליט אם לשמור עליה או להותירה בבית החולים לפינוי פסולת ביולוגית. לבתי החולים יש נהלים מחמירים למניעת זיהומים.
האם אפשר לשמור את השליה?
משפחות רבות בוחרות לשמור את השליה מסיבות מסורתיות, דתיות או אישיות. עם זאת, לאחר שהיא מנותקת מהגוף היא מתחילה להתפרק במהירות ועלולה להפוך למוקד חיידקים. לכן יש צורך להכין אותה ולהעבירה בצורה בטוחה אם בוחרים לשמור עליה.
מדוע לשמור על השליה?
מסורות רוחניות או סמליות
מסביב לשליה יש מסורות, אמונות ומיתוסים רבים הקשורים לקדושה ולמשמעות שלה. בחברות מסוימות היא נחשבת לאיבר מקודש. למשפחה שלך אולי יש טקסים מסוימים כמו קבורת השליה במקום מיוחד או נטיעת עץ מעליה לציון הלידה.
תזונה או רפואה
בעולם החי, נפוץ שהאם אוכלת את השליה שלה – השִליה לאחר הלידה. ביולוגים רואים בכך התנהגות אינסטינקטיבית שמטרתה אולי להסוות סימני לידה מטורפים אפשריים. גם בקרב בני אדם ידועה מסורת רפואה שמשתמשת בשליה למגוון מרפאות מסורתיות.
בעשורים האחרונים ישנו טרנד צריכת השליה לאיזון הורמונים, הגברת אנרגיה או מניעת דיכאון לאחר לידה – אך מחקרים מדעיים עדיין לא הראו הוכחות חותכות ליעילות. מי שבוחרת בכך, בדרך כלל שוכרת מומחית לקפסולציה של שליה – שתאסוף את השליה בתיק צידנית, תבשל, תייבש ותטחן אותה לאבקה הנארזת בקפסולות ג'לטין – וכך ניתן ליטול את השליה בלי חשש מזיהום או מחלות.
פרויקטים יצירתיים
השליה מתפקדת כ"אם הראשונה", ורשת כלי הדם שבה מזכירה בעיצוב "עץ חיים". רבות שואבות השראה מהמבנה הייחודי ומשמרות אותו ביצירה אמנותית – יציקה בשרף, יצירת הדפסים בדם השליה, או שימור טביעת השליה. יש עסקים המציעים לשמר פיסה ממנה בתכשיט או חפץ, כדי ליצור זיכרון לכל החיים.
מחקר רפואי
יש משפחות שמעדיפות לתרום את השליה למחקר רפואי, חינוכי או יישומים טיפוליים. השליה עשירה בתאי גזע ורקמות יקרות ערך לקידום מחקר ברפואה רגנרטיבית, הנדסת רקמות ופיתוח טיפולים רפואיים חדשים.
מילות סיום
הערכת החוקרים היא שמאז ראשית האנושות חיו ונפטרו יותר ממאה מיליארד בני אדם. המשמעות – יותר ממאה מיליארד שליות תמכו בגידול תינוקות. ובכל זאת, הרבה מהתהליך המדהים הזה נותר בגדר תעלומה. אנו מקוות שמאמר זה העניק לך מעט תובנות על פלאי השליה.
הורידי את WomanLog עכשיו:
