מערכת הרבייה הנשית כל כך מורכבת, שגם כיום איננו יודעות לא מעט עליה. לכן, בואי נבין טוב יותר את אחד האיברים החשובים ביותר במערכת הרבייה הנשית ובהפריה אצל בני אדם – חצוצרות הרחם. במאמר זה תלמדי מהן חצוצרות הרחם, מה תפקידן ומה חשיבותן בהפריה ובשמירה על הריון תקין עד הלידה.
מערכת הרבייה הנשית מורכבת מאיברים פנימיים וחיצוניים. איברי הרבייה החיצוניים כוללים את הפות, השפתיים הגדולות, השפתיים הקטנות, הדגדגן ופתח הנרתיק. איברי הרבייה הפנימיים הם הנרתיק, צוואר הרחם, חצוצרות הרחם, השחלות והרחם. כל האיברים הללו חשובים מאוד ולכל אחד מהם מספר תפקידים – מבריאות מינית ורבייתית ועד תפקוד הורמונלי. עם זאת, לרבות מאיתנו לא ידוע בדיוק מהי חשיבותן של חצוצרות הרחם ועד כמה הן מהותיות להיריון.
אורכן של החצוצרות כ-10–12 ס”מ ויש להן פתח רחב בעל צורת משפך ליד כל שחלות. רירית החצוצרות מכוסה בתאי ריסניות (ciliated cells) המזיזות את הביצית לכיוון הצינור.
שלושת התפקידים העיקריים של החצוצרות הן:
במראה, החצוצרות מזכירות מעט פרח. הן יוצאות מהרחם ומתחברות לשחלות בצדדים בפתחים רחבים הדומים לפריחה.
החצוצרה מורכבת מארבעה חלקים:
למרות שחצוצרות הרחם נתפסות לעיתים כצינורות שמעבירים את הביצית, תפקידן הרבה יותר מורכב. הן מרכיב קריטי להפריה מוצלחת. כדי להבטיח זאת, החצוצרות עושות שימוש ברטט ובהתכווצויות שרירים.
לאחר שהביצית משתחררת בזמן ביוץ, החצוצרה מבצעת התכווצויות עדינות שמייצרות תנועה שתורמת לשאיבת הביצית אל פתח החצוצרה. איתותים הורמונליים בגוף גורמים לשרירי החצוצרה להתכווץ, מה שמסייע להכניס את הביצית פנימה.
כפי שצוין, פנים החצוצרה מצופה במיליוני ריסניות קטנטנות. הריסניות מניעות בהתואם ויוצרות זרם שמעביר את הביצית לכיוון הרחם. תנועת הריסניות יחד עם התכווצות שרירי החצוצרה דוחפות את הביצית בעדינות דרך הנתיב הצר. הריסניות הרכות מונעות מהביצית להיתקע ומקלות על מסעה עד לרחם, שם תיתכן השרשה.
עם זאת, התהליך המורכב הזה עלול להיחסם ולגרום לבעיות פוריות.
אמנם תפקיד החצוצרות קצר בזמן ההיריון, אך לרוב חייב שהן יעבדו כשורה. חצוצרות פגועות לא רק מקשות על כניסה להריון, אלא גם מעלות סיכונים לסיבוכי הריון עבורך ועבור העובר.
הריון חוץ רחמי מתרחש כאשר עובר משתשרש בתוך אחת מחצוצרות הרחם. בדרך כלל אמור להשתרש בדופן הרחם, אך כאשר לא נדחפת הביצית לרחם, השתלבותה יכולה לקרות בצינור החצוצרה. הריונות חוץ רחמיים מסוכנים ואינם בני-קיימא – חשוב להפסיקם במהירות מחשש לקרע ודימום פנימי.
סלפינגיטיס היא דלקת של החצוצרות שנגרמת מזיהום, לרוב כתוצאה ממחלת מין לא מטופלת – כמו כלמידיה או זיבה. דלקת בחצוצרות עלולה לגרור בעיות נוספות בהמשך, כמו עקרות או סיבוכי הריון.
סרטן החצוצרה נדיר ומהווה כ-1–2% ממקרי סרטן הגניקולוגיה. הגידול מתפתח בחצוצרות הרחם ועלול להתפשט במהירות גם לשחלות. הבשורה הטובה — באבחון מוקדם, סיכויי ההחלמה גבוהים.
חסימה בחצוצרה, הידועה גם בשם הידרוסלפינקס, נגרמת כאשר נוזלים מצטברים וחוסמים את המעבר. חסימה כזו מסוכנת כי היא מונעת מהזרע להגיע אל הביצית ולהפרות אותה.
ציסטות פרא-שחלתיות נוצרות ליד החצוצרה או השחלה. רובן מלאות בנוזל צלול, אך ייתכנו גם רכיבים מוצקים. ציסטות קטנות ולא מסובכות לרוב לא דורשות טיפול ולעיתים נעלמות מעצמן. ציסטות גדולות או כואבות ייתכן שיחייבו ניתוח להסרה.
חסימות בחצוצרות הנן תופעה שכיחה יחסית: כ-30% ממקרי אי-פריון נובעים מחסימות כאלה. לרוב, החסימה נובעת מצלקת לאחר דלקת – במיוחד ממחלת מין שלא טופלה והפכה לדלקת באגן. סיבות נוספות יכולות להיות אנדומטריוזיס, פוליפים, שרירנים וגידולים או הריונות חוץ-רחמיים קודמים.
כאשר השחלה הסמוכה לחצוצרה חסומה משחררת ביצית, הביצית נתקעת ואינה מגיעה לרחם — שם אמורה להתרחש ההפריה. יש גם עלייה בסיכון להריון חוץ רחמי, כי הביצית עלולה להיתקע ולהשתרש לא נכון בתוך הצינור.
החסימה מצמצמת את חלון ההפריה ואת האפשרויות למפגש של ביצית וזרע. לרוב, מגלים על חסימת חצוצרות רק כשמנסות להיכנס להריון, כך שלעיתים היא נטולת תסמינים משמעותיים.
אף שזה מאתגר יותר — יש אפשרות להיכנס להריון גם כאשר החצוצרות חסומות. רוב הרופאים מציעות לנסות הפריה חוץ-גופית (IVF). לפי סוג ועצמת החסימה, ייתכן שימליצו לבצע סלפינגוסטומיה, ניתוח קטן לפתיחת החסימה או הסרת קטע פגוע. לאחר ההליך, לנשים מסוימות יש סיכון מעט גבוה יותר להפלות וסיבוכי הריון.
“קשירת חצוצרות” מתייחסת לפרוצדורת עיקור נשית קבועה – קשירה וכריתת החצוצרה. נשים מסוימות בוחרות לעבור את הניתוח לאחר שסיימו ללדת; אחרות, שבוחרות לא ללדת כלל, בוחרות לחסום את החצוצרות כדי למנוע הריון מיותר ללא צורך בגלולות. יחד עם זאת, לא מעט רופאים עדיין מהססות לבצע את ההליך בנשים ללא ילדים בגלל דעות קדומות וחשש מחרטה.
במהלך ההליך חוסמות, קושרות, חותכות או צורבות את החצוצרות באמצעות חתך בבטן. כך נמנע מעבר הביצית מהשחלה לרחם. ללא המסלול החצוצרתי, הביצית לא יכולה לפגוש בזרע — וכך נמנע הריון.
זוהי שיטה למניעת הריון קבועה שכן הפיכת העיקור להפיך כמעט ואינה מוצלחת. השחלות ממשיכות לתפקד ולשחרר ביציות, אך החצוצרות החסומות מונעות הריון. ההליך אינו משפיע על המחזור החודשי או רמות ההורמונים, ויש לו יעילות של למעלה מ-99% במניעת הריון לתמיד. זה פתרון מצוין למניעת הריון קבוע ללא תופעות לוואי של גלולות או התקנים הורמונליים, אך חשוב לשקול את כל היתרונות והחסרונות לפני הביצוע.
חצוצרות הרחם הן איבר קריטי להפריה והריון בריא. אנו מקוות שמאמר זה סייע לך להבין טוב יותר כיצד הן פועלות, מהי אנטומיית החצוצרות ומהם המצבים הרפואיים שקשורים אליהן. רוצה לדעת עוד על מחזור חודשי, הריון ובריאות נשית? קראי פוסטים נוספים בבלוג שלנו.
הורידי את WomanLog עכשיו: