הסטיגמה סביב המחזור החודשי בעולם
המחזור החודשי הראשון של נערה צעירה הוא אירוע משמעותי שמסמן את תחילת גיל ההתבגרות ואת הכניסה לעולם האישה. עבור חלק זהו שלב טבעי בתהליך ההתבגרות, בעוד שאחרות מתמודדות עם אמונות מזיקות השורשיות בתרבות שמקיפה אותן. במאמר זה תלמדי על המיתוסים והמנהגים הנפוצים ביותר סביב הווסת, ומדוע הסטיגמה התרבותית סביב תהליך ביולוגי טבעי ובלתי נמנע זה עלולה להיות מסוכנת לנערות צעירות.
חצי מאוכלוסיית העולם חווה מחזור חודשי. התמודדות עם כאבי בטן, אינסומניה, מיגרנות הורמונליות ותסמינים נוספים לפני המחזור היא משימה לא פשוטה, אך אמונות פוגעניות ונורמות חברתיות שמגבילות את מה שאישה יכולה לעשות במחזור שלה גם פוגעות ברווחה הנפשית שלנו. במקומות מסוימים, דיבור על הווסת יגרום לאי נוחות בלבד, אך במקומות אחרים נשים ונערות מנודות מאורח החיים הרגיל שלהן – הן לא מורשות ללכת לבית הספר או לעבודה, ומודרות מאירועים חברתיים. אפילו במדינות מתקדמות המגדירות עצמן כרציונליות, נשים ונערות רבות עדיין חשות בושה סביב תהליך טבעי זה.
מהי סטיגמה סביב המחזור החודשי?
סטיגמת וסת היא כשהאישה מתביישת במחזור שלה או מבוישת בגלל אמונות תרבותיות או חברתיות הנוגעות לווסת. להשפעות של הסטיגמה הזו יש השלכות מעבר לרגשות של מבוכה ובושה; במקומות רבים בעולם נשים מפסידות אפשרויות לחינוך ולעבודה כי יש להן מחזור.
למה חשוב לנרמל שיח ציבורי על המחזור החודשי?
זה אולי יישמע מוזר, אבל גם במאה ה-21 נושא המחזור החודשי נחשב לטאבו – משהו שרק מדברים עליו בפרטיות. חייבות להפוך את השיתוף שלנו סביב הווסת לנורמליות, כיוון שבושה סביב תפקוד גופני נורמלי שעליו נשענת האנושות, לא רק מעכבת את ההתפתחות האישית של נשים ונערות, אלא גם פוגעת ביחסן לעצמן. נשים במדינות מתפתחות ובקהילות עניות נפגעות בצורה הקשה ביותר.
בושה חסרת היגיון עוצרת נשים מלהתקדם
כאשר נערה חווה את הווסת הראשונה שלה, היא בדרך כלל באמצע לימודיה הבסיסיים. בקהילות עניות, למשפחות רבות אין משאבים לרכוש מוצרי היגיינה נשית או לאפשר שמירה על היגיינה מחוץ לבית, ולכן האפשרות היחידה שנותרת להן היא להחסיר לימודים. אבל עוני הוא רק חלק מהבעיה. רבות מהבנות מעידות כי בנים ואף חלק מהמורים בבית הספר משמיעים הערות פוגעניות על הווסת, ויוצרים אקלים מפלה שמרחיק אותן מהלימודים.
על פי ארגון אונסק"ו, כ-131 מיליון בנות בגיל בית ספר ברחבי העולם לא לומדות. כלומר, סיכוייהן לקבל תעודה ולבנות הכנסה יציבה נמוכים יותר, מה שמשאיר אותן תלויות בבני משפחה או בני זוג ומונע מהן קבלת החלטות חשובות בעצמן. תלות נוקשה באחרים מעלה את כל גורמי הסיכון לאלימות במשפחה – גופנית ופסיכולוגית. נשים במצב כזה צפויות בהרבה מגברים לחיות מתחת לקו העוני בגיל פרישה, כי אין להן אפשרות לבנות עצמאות כלכלית במהלך החיים.
סטיגמה ואפליה סביב הווסת מגבירות סיכון להיגיינה לקויה
מחסור כספי לרכישת מוצרי וסת והסטיגמה החברתית שמלווה את המחזור מסכנים נשים ונערות בהזנחת היגיינה. דם הווסת הוא קרקע פורייה להתפתחות חיידקים ולכן יש להחליף טמפונים, תחבושות ומוצרים אחרים לעיתים קרובות כדי להימנע מהידבקות בזיהומים. בנות שאין להן גישה נוחה למוצרים כאלה או שמתביישות להחליפם בשירותים ציבוריים נמצאות בסיכון מוגבר לזיהומים ומחלות. היגיינת וסת לקויה גורמת לרוב מקרי תסמונת ההלם הרעלי, שהיא סכנת חיים ממשית.
הסטיגמה של המחזור הופכת נשים ונערות למנודות
עד היום, בחברות מסוימות, נשים שמקבלות מחזור לא מורשות להשתתף באירועים דתיים או חברתיים במהלך הימים הללו. יש תרבויות שמרחיקות לכת ואוסרות על נשים לבשל עבור המשפחה או לישון לצד בן הזוג בזמן מחזור. במשך מאות שנים, בנפאל נהגו בטקס ה-Chhaupadi – גירוש נשים ונערות בזמן וסת למחסן, לבקתה או לחצר מחוץ לבית. למרות שהמנהג נאסר רשמית, הוא עדיין קיים באזורים כפריים במדינה. פרקטיקות אלו לא רק משמרות את הסטיגמה אלא גם פוגעות בערך הנשי ומגבירות את הפגיעות החברתית של נשים.
סטיגמת וסת מגבירה סיכון להריון לא רצוי
במדינות רבות, מחזור ראשון הוא סימן לכך שנערה "מוכנה" לנישואין ולחיי משפחה. בנות צעירות, לעיתים בגיל 12, נכפות לנישואין ברגע שמתחילה הווסת. הגוף אולי מסוגל פיזית להיכנס להריון בגיל זה, אבל הריונות בגיל ההתבגרות הם מסוכנים מאוד ומעלים סיכון לתמותה, לידה מסובכת, אנמיה חריפה, דימומים ורעלת הריון ואף נכות. תרבויות שמשמרות סטיגמה סביב הווסת נוטות לשיעורי הריון בלתי מתוכנן בגיל העשרה, כי הן מגבילות את המידע של בנים ובנות כאחד. לידות בגיל כה צעיר, במיוחד כשאין בחירה בנושא, יוצרות חסמים חברתיים וכלכליים לכל החיים.
ווסת ומנהגים דתיים
רוב הדתות המודרניות לא מגבילות נשים במחזור, אך באזורים שמרניים נשמרים מנהגים כאלה.
בזרמים מסוימים בנצרות אוסרים על נשים להשתתף בקומוניון בזמן הווסת. באסלאם נשים פטורות מצום בימים אלה, אך על פי מקורות קדומים אין לקיים יחסים מיניים בתקופה זו. ביהדות, נשים מחויבות להימנע מיחסי מין ולהתקלח טבילה טקסית.
בקהילות הודיות רבות תחילת הווסת זוכה לחגיגה, אך עדיין נשים לא מורשות להיכנס למקדש או להשתתף בטקסים דתיים. בארצות הינדואיסטיות שמרניות הנשים אף מודרות מהבית ומעבודות הבית. אצל בודהיסטים רואים בייתדות הווסת כתהליך ביולוגי טבעי, אך בקהילות שמרניות גם שם יש הרחקה מטקסים דתיים ואיסור כניסה למקדשים.
אמנם מנהגים אלו נראים לפעמים תמימים, אך בפועל הם משמרים תפיסה שהמחזור הוא דבר מביש וטמא, ושהאישה נחותה מהגבר.
מיתוסים סביב הווסת נמצאים בכל מקום
מיתוסים וטאבואים סביב המחזור נמשכים בכל העולם. רק 2% מהנשים בסין משתמשות בטמפונים בשל אמונה שהייתה רווחת שמוצר זה עלול לקרוע את קרום הבתולין (שכונה בטעות סמן לבתוליות).
אמנם שמירה על בתולין לפני נישואין פחות חשובה בסין של ימינו, אך רבים עדיין סבורים ששימוש בטמפון עלול להזיק לגוף המתפתח.
סטיגמת הווסת קיימת גם במדינות מפותחות ובעלות השכלה גבוהה. באנגליה, כמעט שני מיליון בנות בגיל 14–21 החסירו יום לימודים מלא או חלקי עקב המחזור, ובארה"ב מוצרי מחזור ממוסמסים כמותרות, מה שמכביד כלכלית על נשים ונערות.
ואפילו היום, בעידן בו האינטרנט מנגיש מידע, דעות שליליות סביב הווסת ממשיכות לעבור מדור לדור. לפי מחקר שערך ארגון Plan International בהולנד, אוגנדה, ברזיל ואינדונזיה, רוב הבנים והצעירים חושבים שהמחזור הוא נושא שצריך להישאר מחוץ לשיח הציבורי. מעל מחצית מהמשיבים מחשיבים את הווסת כ"דבר מלוכלך", ו-38% מגדירים אותה "מגעילה". יותר ממחצית סבורים שלאישה אסור ללכת ללימודים או לעבודה בזמן הווסת.
חוסר במידע מדויק על הווסת ודבקות במנהגים מפלים מקשים עוד יותר על שבירת הסטיגמה. כל עוד בנים וגברים יחשבו שזהו תירוץ להחרים נשים ולשלול מהן זכויות בסיסיות, הגלגל של בושה ואפליה יימשך.
תרבויות החוגגות את הווסת
לצד המיתוסים המכבידים, ישנן קהילות אשר חוגגות את תחילת המחזור ותופסות אותו כאבן דרך נשית.
בדרום הודו, משפחתה המורחבת של נערה טמילית חוגגת את תחילת הווסת בטקס מיוחד – היא מקבלת מתנות, מנה חגיגית ותפילה משותפת עם הנשים הוותיקות במשפחה. בברזיל זהו אירוע משמח שמצוין יחד עם המשפחה, וחגיגות דומות מתקיימות גם בדרום אפריקה.
אצל האפאצ'י באמריקה, תחילת המחזור מלווה בטקס בן ארבעה ימים הכולל אכילה, שתייה וריקודים לכבוד האם המשתנה, כסימן לכניסה לפרק חיים חדש. אנשי ההופה האינדיאנים בארה"ב החזירו למסורת את טקס ריקוד הפרח – טקס מעבר המכוון לתת לנערה מבט חיובי על חייה. שבטים ילידים באמריקה הצפונית ובאיים הדרומיים של האוקיינוס השקט עורכים תקופה של התבוננות ופעולות ניקוי מיוחדות סביב המחזור, כאשר ההדרה בזמן זה היא בחירה אישית של הנשים, כחוויה מקשרת ומעצימה.
מחשבות לסיום
המחזור הראשון של נערה הוא שלב משמעותי בחייה – שער לעולם האישה ותחילת הפריון. לצערנו, עבור רבות מאיתנו מדובר גם בסיום שיוויון ההזדמנויות. מיתוסים, טבואים ומנהגים סביב הווסת ממשיכים להנציח אמונות מזיקות שמקבעות את מעגל האפליה והפגיעה בנשים ובסופו של דבר מזיקים לכולנו. הדרך לפתרון עוד ארוכה, אך ניתן להתחיל בשיח פתוח וכנה עם הסביבה על ההתמודדות שלנו, לדחוף מדינות להנגיש מוצרי היגיינה ולדרוש שמערכות החינוך יוקדשו להצגת מידע אמיתי וברור לנערות ולנערים כאחד על מחזור ובריאות מינית.
הורידי עכשיו את WomanLog:
