מוסתר בתוך הפות, הדגדגן הוא איבר מיני רגיש במערכת הרבייה הנשית. כמה הוא גדול? מה התפקיד שלו? מדוע הוא מעניק עונג כאשר מלטפים אותו? בואי נגלה את הסודות של הדגדגן.
לדגדגן יש יותר קצות עצבים מכל מקום אחר בגוף האדם. לכן נשים רבות מפיקות עונג עילאי מגירויו, ואצל אחרות מדי גירוי עשוי להיות לא נעים או אפילו כואב.
הדגדגן הוא איבר זקיף קטן שנמצא באיברי המין הנשיים, במפגש של השפתיים הקטנות של הפות. כפתור האהבה הקטן, אותו ניתן לראות ולהרגיש בקצות האצבעות, הוא רק קצה הקרחון. כ-90% מהדגדגן מוסתרות בתוך הגוף.
הדגדגן של אישה מקביל לאיבר המין הגברי: לשניהם עטרה (אצל נשים קטנה הרבה יותר: 3–6 מ"מ במנוחה ועד 6 ואפילו 10 מ"מ בזקפה), עורלה ועצב הפודנדל. כיפת הדגדגן היא שכבת עור שמכסה ומגנה על הדגדגן ברמת העטרה; היא מחוברת לשפתיים הקטנות. כיפת הדגדגן לאישה היא כמו העורלה לגבר.
החלק הגלוי של הדגדגן קטן, אך בדומה לאיבר המין הגברי, הוא יכול להזדקף כאשר מתעוררת תשוקה. החלק הנסתר מורכב מה"גזע" (גוף הדגדגן), שני "שורשים" (שנקראים קרורות — שתי רקמות זקיפות פנימיות שמרכיבות צורת וי), וכריות הווסטיבול. לשני החלקים, הגלוי והנסתר, יש תפקיד חשוב בהנאה המינית הנשית.
החלק הנסתר של הדגדגן גדול בהרבה מהעטרה הזעירה שבולטת לעין. החלק הגלוי הוא בין 0.5 ל־1 ס"מ, אולם הגזע הנסתר מאחורי העטרה יכול להגיע לאורך של 12–13 ס"מ. בעטרת הדגדגן יש בין 8,000 ל-10,000 קצות עצבים חושיים, ואילו אצל גברים יש רק 3,000–4,000 בממוצע.
כאשר הדגדגן בזקפה, החלק הגלוי (העטרה) בולט מכיפת הדגדגן וגדל ב-50% ועד 300% מגודלו. השפתיים והמבנים בדגדגן מתנפחים במקביל לגודש הדם ברקמות תוך כדי עוררות מינית.
הדגדגן הוא אזור ארוגני רגיש במיוחד בשל צפיפות העצבים והדם שבו. נשים שונות מעדיפות סוגי מגע שונים — יש שמעדיפות נגיעה עדינה מאוד, ויש שנהנות מלחץ עז יותר.
הדגדגן רגיש מאוד למגע. ליטוף שלו מעניק לרוב הנשים הנאה ותחושת רווחה עזה. הגירוי ממלא את הדגדגן בדם ומעודד שחרור הורמון האוקסיטוצין — הורמון העונג.
גירוי הדגדגן מוביל לאורגזמה. הגירוי עשוי להיות ישיר — חיכוך ישיר של העטרה, או עקיף — חיכוך שמגיע מהתנועות בזמן יחסי מין.
בשל מיקומו, הדגדגן מגורה כמעט תמיד באופן טבעי — לחיצה, חיכוך — במהלך מעבר הפין בתוך הנרתיק. אפשר לעורר את הדגדגן במהירות גם באמצעות אצבעות, שפתיים, לשון או ויברטור.
קיים מיתוס חזק שלפיו חלק מהנשים מגיעות לאורגזמה מגירוי הדגדגן, בעוד שאחרות מגיעות לאורגזמה רק מחדירה, אך זו טעות. אורגזמה היא חוויה שלמה — הפות, הנרתיק והדגדגן לוקחים בה חלק. עם זאת, מרביתן זקוקות לגירוי כלשהו של הדגדגן כדי להגיע לשיא.
כמו איברי מין רגישים אחרים, גם הדגדגן יכול לסבול מגירוי עקב שפשוף של ביגוד צמוד מדי (ג'ינסים, תחתוני חוטיני), או בגלל חומרים סינתטיים. חבלות קטנות — שריטות וכדומה — עלולות להזיק לאזור, אף שהוא מוגן היטב.
בעיות נוספות שעלולות להשפיע על הדגדגן הן קנדידה או הרפס וגינלי.
אם את מרגישה שהגירוי, הכאב או הפרשה לבנה נשארים למעלה מכמה ימים, אל תהססי לפנות לרופאה או גינקולוגית.
חשוב לעשות זאת למען בריאות הדגדגן שלך ובריאותך האינטימית הכללית — סימנים כאלו עשויים להצביע גם על בעיות אחרות במערכת הרבייה.
במקרים נדירים, אישה סובלת מפימוזיס דגדגני — עור הדגדגן מתהדק או שיש רקמה עודפת שמקשה או מונעת גישה אליו. כמו אצל גברים, גם כאן הפתרון הוא ניתוחי.
בכל אופן, הדגדגן נועד להעניק הנאה! רבות מגלות את אזור זה של גופן מגיל צעיר, כשבנות צעירות מתענגות על המגע מעצמן כדי להירגע או להתמודד עם רגשות חזקים — ורק בהמשך הן מבינות שמדובר בהנאה מינית.
יש יתרונות רבים לאוננות: הנאה מתמשכת והיכרות עם הגוף.
נשים רבות יודעות להביא את עצמן לאורגזמה באמצעות גירוי סיבובי מכני. גם אם מצאת שיטה שעובדת עבורך, שווה להתנסות בדברים חדשים — מאחר שהגוף והעדפותיו משתנים לאורך השנים:
אם את מקיימת יחסי מין עם פרטנר/ית, אל תסתירי את רצונך לגירוי דגדגני. יש מבחר רחב של דרכים ליהנות יחד:
נשים מסוימות מעדיפות להימנע מגירוי ישיר של הדגדגן — התחושה עשויה להיות חזקה או כואבת מדי. כאן כדאי להתנסות בגירוי עקיף: נגיעה, ליטוף או טפיחה על כיפת הדגדגן והאזור שסביבו.
עונג מיני איננו אוסף טכניקות — הוא יותר פתיחות והקשבה, קלילות והנאה, אמון ופגיעות, וקבלה של האחרה!
תוכלי לעקוב אחרי המחזור והחיים המיניים שלך באפליקציית WomanLog. הורידי את WomanLog עכשיו: