נכות ובריאות מינית
הצרכים המיניים של נשים שחיות עם מוגבלות הם זהים לשל כל אחת אחרת, אך ההתמודדות עם הסטיגמה והגישה למידע ושירותים בסיסיים בתחום הבריאות המינית מאתגרת בהרבה עבורן. נשים עם מוגבלות עדיין מודרות בצורה לא פרופורציונלית מחינוך ומשאבים מיניים, הן כנערות והן כבוגרות. במאמר זה נדון בדרכים להנגיש מידע על בריאות מינית לכולן, ללא קשר ליכולות גופניות או נפשיות.
כ-10% מאוכלוסיית העולם חיות עם סוג מסוים של מוגבלות, ונשים אלו לרוב מנותקות מצרכיהן המיניים. לעיתים קרובות מיניותן ובריאותן הרבייתית מוזנחות, מה שמקשה עליהן להתעקש על זכויותיהן בתחום זה.
השלכות האבליזם (Ableism)
'אבליזם' הוא אפליה מודעת או לא מודעת כלפי נשים עם מוגבלות. אם מוגבלות אינה נוגעת לחייך ביום יום, את כנראה לא מודעת לכך שגם דבר קטן שלוקחים כמובן מאליו עשוי להוות אתגר בלתי עביר עבור אישה אחרת אם אינו מותאם. גם אנשים שמנסים לעזור עשויים לפעול מתוך חוסר מודעות ולשמר דפוסים מפלים, המרחיקים עוד יותר את הנשים עם המוגבלויות. רק על-ידי העלאת המודעות ניתן יהיה לתקן זאת.
כמו כולן, גם נשים עם מוגבלות חוות צרכים, תשוקות ופנטזיות מיניות שחשוב להן לחיות ולבטא – אך רבות מידי פעמים כשהן מעלות את הנושא, הרוב הבריאות פשוט מתעלמות וממשיכות לנושא הבא. עדיין שכיח מאוד שמורות, רופאות ואנשי צוות רפואי – אלו שאמורות לסייע – מתעלמות מהחשיבות של צרכים אנושיים אלו עבור מי שחיה עם מוגבלות. התעלמות זו מעמיקה את הסטיגמה ומרחיבה את הפער בין נשים עם וללא מוגבלות.
נשים עם מוגבלות מתמודדות עם אתגרים נוספים בנוגע לבריאותן המינית והרבייתית. החברה והתשתיות הפיזיות נבנו עבור 'האדם הממוצע' ואינן לוקחות בחשבון את המגוון האנושי הרחב ללא הזדמנות להזכיר זאת.
היעדר מידע נגיש
חינוך מיני הוא זכות בסיסית. כל נערה ונער זכאים ללמוד על גופן, על תהליך ההתבגרות והשינויים הפיזיים, בריאות מינית, אמצעי מניעה, הסכמה ועוד מידע קריטי. אך נערות עם מוגבלות מודרות לעיתים מהשיח הזה. רבות מהן לומדות בבית, מסיבות מגוונות, והאחריות ללמד אותן חינוך מיני נופלת על ההורים – שלא תמיד מרגישים נוח לדבר על מיניות עם הבנות שלהן, בין אם יש להן מוגבלות ובין אם לא. חלק מההורים חוששים מתקופת ההתבגרות, בה הילדה כבר אינה רק ילדה אלא מתחילה לרצות במערכת יחסים מינית ואינטימית. יש גם הורים שמנתקים מיניות מחיי בתם בגלל רגשות בושה או דעות קדומות על מיניות.
אם נערה עם מוגבלות לומדת בבית ספר, היא עלולה לא להצליח להרגיש שייכת למידע הנמסר, כיוון שסוגי הגוף שמוצגים אינם משקפים את הגיוון הקיים.
נערות ונערים שאין להם עם מי לדבר על השינויים בגופן ותחושותיהם עלולים להיות פחות בטוחות בעצמן, ופגיעות יותר לפגיעה מינית, בעיות בריאותיות, הריונות לא מתוכננים ומחלות מין.
אלימות מינית ופיזית
נשים עם מוגבלות נמצאות בסיכון גבוה יותר להיפגע מאלימות מינית ופיזית מאשר נשים ללא מוגבלות.
כאשר אישה לא מבינה מה קורה לה, הסבירות שתקרא לעזרה או תברח מהפוגעת נמוכה בהרבה. לרוב הפוגעות קרובות לנפגעות – בני משפחה, מטפלות, צוות רפואי וסייעות אישיות. נשים שמתמודדות עם פגיעות כאלה לרוב תלויות בפוגעת ואין להן למי לפנות – ולעיתים גם כשהן פונות רשויות החוק מתעלמות מתלונתן.
קראו עוד על שיקום אינטימיות לאחר מערכת יחסים מתעללת.
נגישות לקויה
רבות מהנשים עם מוגבלות אינן מגיעות למידע קריטי על בריאותן המינית והרבייתית בשל חסמים פיזיים. תשתיות לא מתאימות, ישנות או מתפוררות – בעיקר בפריפריה – מהוות מכשול בלתי עביר לנשים עם מגבלת ניידות. כך מרקיעה הסיכון לבעיות רפואיות שנותרו ללא טיפול, כולל מחלות מין והריונות לא רצויים.
במרפאות או מוסדות מסוימים, לא כל הצוות הרפואי מוכשר או מוכן לקבל נשים עם מוגבלות, והצרכים שלהן לא תמיד נלקחים ברצינות. יש גם רופאות בעלות דעות קדומות המגבילות גישה לשירותי בריאות מינית או דוחות רצון של צעירה להיכנס להריון בטענה שמיניות אינה נורמלית עבור מי שגופה שונה מהממוצע.
סטריאוטיפים
בחברות רבות נשים עם מוגבלות נתפסות כלא מיניות – סטיגמה זו מקשה על יצירת זוגיות, קיום מערכות יחסים בריאות וחוויות מיניות מספקות. דעות קדומות אלו פוגעות בזכויות בסיסיות ובחופש של נשים אלו. סטריאוטיפים מסווגים נשים לקבוצות מבלי להתעמק בדקויות ובנסיבות הפרטיות שלהן. כולנו עושות קיצורי דרך מחשבתיים בחיי היומיום, אבל לגבי סוגיות של כבוד האדם יש לעצור ולחשוב פעמיים.
הדרה מהליך קבלת החלטות
נשים עם מוגבלות לעיתים נדירות לוקחות חלק בהחלטות שמשפיעות ישירות על זכויותיהן ורווחתן. רבים עדיין רואים בהן רק "נתמכות" ולא כבעלות יכולת להשפיע, להציע פתרונות ולבטא את עמדתן. כאשר משאירות את מי שמבינה את הצרכים בחוץ, גם כוונות טובות לא יובילו לפתרונות יעילים.
מחסור בתמיכה
עוד סטריאוטיפ נפוץ מדי הוא שנשים עם מוגבלות אינן יכולות להיות אמהות טובות. נשים עם צרכים מיוחדים שמבקשות להפוך לאימהות לעיתים נלעגות ומסורבות קבלת סיוע שלו זוכות אחרות. בפועל, רוב הנשים עם מוגבלות – ואפילו מוגבלות שכלית – יכולות לדאוג היטב לתינוקות שלהן. ייתכן שתזדקקנה לעזרים מתאימים, אך בעזרת התאמות הן מסוגלות לגדל משפחות ולגדל ילדים. עם זאת, הן עדיין מצויות בסיכון מוגבר לאובדן זכויות ההורות – שירותי רווחה ינטו להוציא ילדים ממשפחות כאלה, פעמים רבות ללא הוכחה, בשל דעות קדומות מושרשות אצל צוותי הרפואה.
המסע להיריון, לידה והתקופה שאחריה עשוי להיות מאתגר עבור כל אישה, ועל אחת כמה וכמה עבור מי שמתמודדת גם עם מוגבלות. חוסר בגישה למשאבים ולמרפאות מגביר את הסיכון לסיבוכים בשל טיפול רפואי מאוחר.
פתרונות להנגשה בתחום הבריאות המינית והרבייה
הבריאות המינית והרבייתית של נשים עם מוגבלות עדיין אינה מקבלת את תשומת הלב הראויה. הנה כמה דרכים לשיפור המצב.
העלאת מודעות
כש10% מהאוכלוסיה מתמודדות עם סוג כלשהו של מוגבלות ועוד רבות מושפעות מכך, התעלמות חברתית היא טעות חמורה. חינוך למורכבות החיים עם מוגבלויות שונות, והדגשת העובדה שרוב הנשים יכולות לחיות חיים מאושרים ומלאים למרות האתגרים, הם צעד ראשון ומכריע בשבירת הסטיגמה.
הכשרת צוותי רפואה לא רק מן הצד הרפואי אלא גם מן הצד החברתי, תסייע להנגיש מידע ומשאבים לנשים עם מוגבלויות.
גיוון הליך קבלת ההחלטות
תהליך קבלת החלטות מכליל מחייב התחשבות בניסיונן של כל הנשים. לעיתים קרובות נשים עם מוגבלות נתפסות כמי שאינן מסוגלות לייצג את עצמן ולכן מודרות מהחלטות הנוגעות לחייהן. המצב האידיאלי – לתת להן להוביל את ההחלטות שמשפיעות על חייהן, בסיוע מקצועי נדרש, וכך להפוך כוונות יפות למעשה שיש לו ערך אמיתי.
חינוך
רוב תוכניות החינוך המיני והבריאותי מותאמות לאדם הבריא הממוצע, ולכן נערות עם צרכים מיוחדים מתקשות להתחבר לתכנים. הכללת נשים עם מגבלות ניידות, מוגבלויות בריאותיות ואינטלקטואליות בתוך תכני הלימוד תעניק תחושת שייכות והכלה לכולן ותפתח מבט רחב יותר על מיניות ורבייה במגוון נסיבות.
לנראות יש השפעה. כאשר אין מידע – הפחדים והתפיסות השגויות גוברים. גיוון המידע המוצג בתכנים, וגילוי קשת רחבה יותר של גופים וחוויות – יאפשר לכולנו להתקרב ולשבור את הסטיגמות.
שיפור תשתיות וגישה למתקנים
תחבורה נגישה, תשתיות מותאמות ופתיחות קהילתית הן הבסיס לחיים בכבוד ובשוויון עבור נשים עם מוגבלות. בתי חולים, מרפאות, מבנים ציבוריים ומסחריים חייבים לכלול רמפות, מעליות ושירותים נגישים עבור מי שמתקשה בניידות.
גם המחיר משחק תפקיד – מאחר שרבות מהנשים עם מוגבלות חיות בעוני, חיוני לספק שירותי תחבורה מסובסדים או מענק לנסיעות על מנת להבטיח שוויון אמיתי בגישה למשאבים.
גם אם את לא מתמודדת עם מוגבלות, הפיכת השירותים בקהילה שלך לנגישים תועיל לכולן. לא נשיג שוויון כל עוד הצרכים של נשים עם מוגבלות אינם מטופלים. אפשר לשפר את העולם לכולנו.
באפשרותך לעקוב אחרי המחזור שלך באמצעות WomanLog. הורידי עכשיו את WomanLog:
