אנדומטריוזיס
אנדומטריוזיס היא מצב גינקולוגי הנגרם מנוכחות תאי רירית הרחם מחוץ לרחם. מדובר בסיבה מרכזית לאי־פוריות אצל נשים. אין כרגע ריפוי למחלה, אך קיימות אפשרויות רבות לטיפול בתסמינים.
אנדומטריוזיס היא מחלה כואבת שממנה סובלות מיליוני נשים ברחבי העולם. למרות זאת, המודעות בציבור הכללי נמוכה ולעיתים עשויות לחלוף שנים וריבוי ביקורים רפואיים עד לקבלת אבחנה מדויקת. לכך תורמים גם הנורמליזציה והמיזעור של כאבים בקרב נשים.
בכל חודש, רירית הרחם של אישה — האנדומטריום — מתעבה כהכנה להריון אפשרי. אם לא הופרה ביצית, הרירית נושרת ויוצאת בדימום הווסת. אצל אישה הסובלת מאנדומטריוזיס, רקמה דמוית רירית הרחם צומחת מחוץ לרחם. רקמה זו מתנהגת כמו האנדומטריום — מתעבה, מתפרקת ונושרת בכל מחזור וסת, אך בגלל שאין לה אפשרות לצאת מהגוף, היא נלכדת. הדבר עלול לגרום לנגעים, גושים או ציסטות וכן לדלקת, וכך להיווצרות צלקות סיביות והדבקויות שמחברות בין איברים סמוכים.
אנדומטריוזיס פוגעת בעיקר בנשים, אך במקרים נדירים נמצאה גם בגברים. לפחות עשרים מקרים כאלה דווחו, ובכולם נמצאה רקמה חריגה — בדרך כלל צמודה לשלפוחית השתן, לדופן התחתונה של הבטן ולאזור המפשעה.
תסמינים
אנדומטריוזיס יכולה לגרום למגוון תסמינים, אך חומרת התסמינים לא תמיד משקפת את מידת החומרה של המחלה.
התסמין הנפוץ ביותר הוא כאב, הכולל:
- כאבי מחזור חזקים במיוחד, כאב בטן, וכאבי גב תחתון — לרוב מתגברים סביב זמן הווסת, ולעיתים מחמירים עם השנים.
- כאב כרוני בגב התחתון ובאגן
- כאב במהלך או לאחר קיום יחסי מין — לרוב מדובר בכאב עמוק, שונה מהכאב שיכול להופיע בכניסה לנרתיק בעת חדירה
- כאב במערכת העיכול
- כאבים ביציאות או כאב במתן שתן בזמן הווסת — במקרים נדירים יכול להיות גם דם בצואה או בשתן
תסמינים נוספים:
- בעיות עיכול — שלשולים, עצירות, נפיחות או בחילה, במיוחד במהלך המחזור
- דימומים כבדים — מחזור חזק במיוחד או דימום בין המחזורים
- אי־פוריות — לעיתים מתגלה האנדומטריוזיס דווקא במהלך בירור לאי־פוריות
גורמים
על־אף שמדובר בתופעה שכיחה ומתמשכת, הסיבה לאנדומטריוזיס עדיין אינה ברורה דיה. לא מעט נשים מדווחות כי לא התייחסו ברצינות לתסמינים שדיווחו, מה שמוביל לעיכוב באבחון ולסבל ממושך. קיימות דעות קדומות מסוימות בקרב אנשי ונשות רפואה, אך המצב הולך ומשתפר.
הגורמים האפשריים כוללים:
- שינוי תאים של קרום הצפק. ייתכן שהורמונים או גורמים חיסוניים מעודדים שינוי בתאי הצפק (הקרום הפנימי של הבטן) לתאים דמויי רירית הרחם.
- שינוי תאים עובריים. ייתכן שהורמונים כגון אסטרוגן גורמים לשינוי תאים עובריים ולצמיחת שתלי אנדומטריוזיס בגיל ההתבגרות.
- ניתוח. במהלך ניתוחים כמו כריתת רחם או קיסרי, תאי רירית הרחם עלולים לעבור בטעות לאזור החתך ולהיקלט שם.
- נדידת תאי רירית הרחם. מערכת הדם או הלימפה יכולה להעביר תאים דמויי רירית הרחם לאיזורים אחרים בגוף, לדוגמה בזמן וסת רטרוגרדית (זרימת הדם אחורה לאגן במהלך הווסת) — דבר שקורה לחלק מהנשים.
- גורמים גנטיים. מכיוון שאנדומטריוזיס נפוצה במשפחות מסוימות, ייתכן שמדובר במצב תורשתי.
- הורמונים. ההורמון אסטרוגן תורם ככל הנראה להתפתחות אנדומטריוזיס. מחקרים בוחנים האם מדובר בבעיה במערכת ההורמונלית של הגוף.
המחלה מתפתחת לרוב מספר שנים לאחר תחילת הווסת. מאמינים שמי שמקבלת וסת בגיל צעיר יותר נמצאת בסיכון מוגבר. גם משך ועוצמת מחזור הווסת עשויים להשפיע על הסיכון, אך יש צורך במחקר נוסף.
יש מצבים שמחמירים את האנדומטריוזיס ואחרים מרגיעים זמנית את התסמינים — לדוגמה, מערכת חיסון מוחלשת מתקשה להכיר ולהשמיד רקמות דמויות רירית הרחם הגדלות מחוץ לרחם. גם רמות גבוהות של אסטרוגן או חשיפה מצטברת לאסטרוגן נחשבות גורם מסכן.
מצד שני, בהריון יש לרוב הקלה זמנית בתסמינים, ולנשים שילדו יש סיכון נמוך יותר לפתח את ההפרעה. מנופאוזה מאוחרת (בסביבות גיל 60–65) מעלה את הסיכון לאנדומטריוזיס, עקב המשך ייצור אסטרוגן, אך לרוב התסמינים נעלמים לחלוטין לאחר הפסקת הווסת.
סיבוכים אפשריים
הסיבוך הנפוץ ביותר של אנדומטריוזיס הוא אי־פוריות, העלול להיגרם כתוצאה מנזק לחצוצרות, שינויים הורמונליים, דלקת באגן, הדבקויות, פגיעה במערכת החיסון או פגיעה בביציות.
עם זאת, רבות מהנשים הסובלות מהמחלה עדיין מצליחות להיכנס להריון וללדת. מכיוון שהמצב עלול להחמיר עם הזמן, קיים סיכוי טוב יותר להריון מוצלח בגיל צעיר.
אנדומטריוזיס עצמה אינה סרטנית, אך נמצא קשר בינה לבין סרטן השחלה. במקרים נדירים מופיעים גידולים סרטניים (אדנוקרצינומה) משויכים לאנדומטריוזיס בשלב מתקדם.
אבחון
אנדומטריוזיס עלולה להישאר לא מטופלת שנים רבות אם לא מאובחנת כראוי. קיימים מספר בדיקות שיכולות לסייע בזיהוי המצב.
בדיקת אגן
במהלך בדיקת אגן בודקת הרופאה חריגות באזור האגן, כגון ציסטות או צלקות. אזורים קטנים של אנדומטריוזיס עשויים שלא להתגלות אם לא יצרו ציסטה.
אולטרסונוגרפיה עושה שימוש בגלי קול בתדר גבוה כדי להפיק תמונות של פנים הגוף. את התמונות מפיקים באמצעות מתמר (טרנסדוסר) המוצמד לבטן או מוחדר לנרתיק. לעיתים יש צורך בשני הסוגים על מנת לקבל תמונה מלאה. אולטרסונוגרפיה אינה מספקת אבחנה מוחלטת, אך יכולה לזהות ציסטות משויכות לאנדומטריוזיס (אנדומטריומות).
הדמיית תהודה מגנטית (MRI)
ה־MRI משתמש בשדה מגנטי וגלי רדיו ליצירת תמונות ברזולוציה גבוהה של האיברים והרקמות. הבדיקה מסייעת בתכנון ניתוח עתידי, מאתרת בצורה טובה את מיקום וגודל המוקדים.
לאפרוסקופיה היא סוג של ניתוח והיא הדרך היחידה לדעת בוודאות אם קיימת אנדומטריוזיס. במהלך לאפרוסקופיה מבוצע חתך קטן ליד הטבור דרכו מוחדר סיב אופטי לבדיקה. כך ניתן לזהות מוקדים מחוץ לרחם.
במהלך לאפרוסקופיה ניתן להעריך את המיקום, ההיקף והגודל של המוקדים. לעיתים תילקח דגימה לבדיקה נוספת. במקרים רבים אפשר לכרות את כל הרקמות החולות במהלך לאפרוסקופיה, בתכנון כירורגי מתאים.
טיפול
שלב חשוב בהקלה על התסמינים הוא שמירה על אורח חיים בריא. נשים רבות הסובלות מכאב כרוני באגן מוצאות הקלה בפעילות גופנית סדירה.
מזונות מסוימים עלולים להגביר את התסמינים, כגון:
- מאכלים עתירי שומן טראנס, המצוי בדרך כלל במזון מטוגן או מעובד מאוד;
- בשר אדום. מחקרים הראו שצריכת יתר שלו מעלה את הסיכון לאנדומטריוזיס;
- גלוטן.
משככי כאבים ללא מרשם, כמו איבופרופן או נפרוקסן, לעיתים מומלצים להקלת תסמינים.
אפשרות נוספת היא טיפול הורמונלי.
העליה והירידה של הורמונים במחזור החודשי גורמות לרקמה להתרבות ולהישרדות בתקופת המחזור. תרופות הורמונליות עשויות להאט את גדילת הרקמה ולמנוע היווצרות מוקדים חדשים. זה אינו פתרון קבוע — עם הפסקת הטיפול הכאב לרוב חוזר.
שילוב של משככי כאבים וטיפול הורמונלי עלול להקל או להעלים את הכאב, אך אינו מתאים לניסיונות להיכנס להריון.
אמצעי מניעה הורמונליים (כמו גלולות, טבעת נרתיקית או מדבקות) מסייעים לשלוט בהורמונים שמביאים להצטברות הרירית. נשים רבות מדווחות על מחזור חלש וקצר יותר בשימוש באמצעי מניעה אלה. משטר מתמשך במיוחד עשוי לצמצם או למנוע כאב.
אגוניסטים ואנטגוניסטים של Gn-RH (הורמון משחרר גונדוטרופינים) הם תרופות החוסמות ייצור הורמוני מין מהשחלות, מורידות רמות אסטרוגן ומפסיקות את הווסת. כך הרקמה מתכווצת. כיוון שטיפול זה מחקה את השפעות גיל המעבר, נהוג לשלב מינון נמוך של אסטרוגן או פרוגסטרון להפחתת תופעות לוואי כמו גלי חום, יובש וגינלי וירידה בצפיפות העצם. עם הפסקת הטיפול חוזרים המחזור והפוריות.
יש מגוון טיפולי פרוגסטין (כמו זריקות, שתלים, התקני תוך־רחמיים עם לבונורגסטרל או כדורי פרוגסטין) שיכולים להפסיק את הווסת וכתוצאה מכך לעצור את התפשטות הרקמה ולהקל על תסמינים.
מעכבי ארומטאז הם תרופות המפחיתות את רמת האסטרוגן בגוף. רופאתך תמליץ לשלב מעכב ארומטאז עם פרוגסטין או אמצעי מניעה הורמונלי לטיפול באנדרומטריוזיס.
ניתוח לרוב מומלץ כאשר התרופות אינן מסייעות או אם המטופלת אינה יכולה ליטול אותן. במקרים חמורים יותר, בעיקר אם המחלה פוגעת במעיים, שלפוחית השתן, השופכנים או עצבי האגן, יומלץ על ניתוח.
הניתוח יכול להיות הבחירה המועדפת אם:
- האבחנה של אנדומטריוזיס אינה ודאית ויש להוכיחה באופן ודאי לפני כל טיפול;
- את מתקשה להרות;
- יש לך או חושדים שיש לך אנדומטריומה (ציסטה שחלתית משויכת לאנדומטריוזיס).
הרופאה עשויה לבצע ניתוח לפרוסקופי, וברוב המקרים זהו הטיפול המוצלח ביותר. במקרים מסוימים יש צורך בניתוח פתוח מסורתי.
בשורה התחתונה
כמו בכל מצב רפואי, אבחון מוקדם מגדיל משמעותית את הסיכוי להקלה ולריפוי. בדיקות שגרתיות ומעקב אצל רופאת נשים יסייעו לך. ניהול המחלה אינו תמיד פשוט, ומציאת הטיפול המתאים ביותר עבורך עשויה לקחת זמן, אך הכרת האפשרויות היא הצעד הראשון והחשוב ביותר.
תוכלי לעקוב אחרי המחזור שלך באמצעות WomanLog. הורידי את WomanLog עכשיו:
