האם שמנים אתריים באמת עוזרים?
לבנדר—לשינה והרפיה, לימון—לכאבי ראש, ורד—להפחתת חרדה ועוד. שמנים אתריים אולי מריחים טוב, אך יעילותם האמיתית עדיין שנויה במחלוקת.
בעוד שעדיין לא ברור לחלוטין עד כמה השימוש בארומתרפיה מועיל, שמנים אתריים נמצאים בשימוש רחב כחומרים אנטי-בקטריאליים במגוון מוצרים.
השימוש בשמנים אתריים מתוארך לפחות למאה ה-12. ברשומות היסטוריות מסופר ששמנים אלו שימשו להכנת משחות, בושם ואפילו חניטה. אמנם כיום כבר לא מחניטים גופות עם שמנים מבושמים, אך בשנים האחרונות חזרו השמנים האתריים לאופנה כתרופה טבעית למגוון מצבים ומחלות. כיום ניתן למצוא אותם בתמרוקים, בשמים ומוצרי ניקוי לבית.
מהם שמנים אתריים?
שמן אתרי הוא נוזל שמכיל תרכובות ארומטיות ייחודיות המתמצות מצמח מסוים; שמנים אלו מופקים ברובם בזיקוק בקיטור—מלבד תמציות הדרים שמופקות בסחיטה קרה. כאשר מדברות על "אתרי", הכוונה איננה לכך שהשמן הכרחי, אלא שהוא מכיל את "המהות" של הצמח כפי שמתבטאת בשמנים נדיפים—תרכובות שמתאדות ויוצרות את הריח. בשונה משמנים צמחיים (כמו שמן זית, אבוקדו או שומשום), השמנים האתריים אינם מכילים בעיקר שומנים, ולכן ייתכן שעדיף לכנותם 'תמציות צמח'. לאחר מיצוי התרכובות הארומטיות, מערבבים אותן בדרך כלל עם שמן נשא ליצירת תכשיר מוכן לשימוש.
יצרניות לא אמינות עלולות למהול או לזייף את השמנים שהן מוכרות כדי להגדיל רווחים. מחיר נמוך במיוחד ואזהרות כמו "לשימוש חיצוני בלבד", "לא לשימוש פנימי" או "יש למהול לפני מריחה על העור" עשויות להעיד על זיוף השמן. עם זאת, שמנים אתריים טהורים הם חזקים ולעיתים אינם בטוחים לשימוש פנימי. רכשי תמיד שמנים ממקור אמין והשתמשי בהם לפי ההוראות.
שימושים של שמנים אתריים
צמחים מייצרים שמנים אתריים ממגוון סיבות—כדי למשוך מאביקים, להרחיק אוכלי צמחים, לדכא צמחים מתחרים ולשלוט במחלות פטרייתיות, חיידקיות וויראליות. השמנים הנדיפים ופעולתם על מזיקים הופכים אותם למועמדות טבעיות לתחליף לחומרי הדברה סינתטיים. שמנים אתריים משמשים גם כתוספים טבעיים לשימור מזון, למשל לעצירת חיידקים שפוגעים בבשר.
רוב השמנים האתריים במוצרים מסחריים משמשים בהפקת בשמים ותוספת ריח לקרמים, סבונים ותכשירים לטיפוח. לעיתים מוסיפים אותם גם בזכות תכונות נוגדות חמצון—ולאו דווקא בזכות הריח.
ארומתרפיה
רק מספר קטן יחסית של שמנים אתריים נמצא כיעיל לטיפול רפואי. מטפלות ברפואה משלימה וארומתרפיסטיות רבות עושות בהם שימוש. ארומתרפיה כוללת החדרת שמנים לאוויר או מריחתם על העור (תמיד לאחר דילול בשמן נשא).
ארומתרפיסטיות מאמינות ששאיפת תרכובות מסוימות משמנים אתריים מאפשרת הגעה שלהן אל הריאות והדם, ובכך פוטנציאלית הן עשויות להיטיב עם הגוף.
להלן דוגמאות להשפעות המיוחסות לשמנים אתריים שונים:
- שמן ורד בניחוח פרחוני מתוק, נמצא כמפחית חרדה. לתכונותיו הנוגדות חמצון מיוחסות השפעה על אקנה ושיפור מראה העור.
הזהרי: עלול לגרום לגירוי בעור בשימוש ישיר. יש לדלל עם יותר שמן נשא לטיפול עור. - שמן לבנדר בניחוח פרחוני עדין, מוכר כמסייע להרגעה ולשינה. שאיפתו מפחיתה כאבי ראש, ויישום חיצוני עשוי להקל על גירוד ונפיחות מעקיצות.
הזהרי: תופעות לוואי אפשריות כוללות בחילה, כאבי ראש, צמרמורת והקאה. עלול לגרום לגירוי בעור אצל הרגישות. - שמן אזוביון (יסופ) ריח אדמתי, עשבוני ומתוק. מריחה על העור מסייעת לצמצום צלקות, הפחתת דלקות ותורמת לריפוי.
הזהרי: לא לשימוש בהריון או למי שיש לה היסטוריה של פרכוסים. - שמן מור עם ריח שרפי, נאמר עליו כי מקל על אקנה ועור סדוק, ואף עשוי לסייע בטיפול בפטרת.
הזהרי: אסור בשום אופן לבליעה. בשימוש חיצוני תיתכן דרמטיטיס. תופעות לוואי קשות עשויות לכלול הפרעות בקצב הלב ולחץ דם נמוך. עלול להעלות סיכון להפלה בהריון. - שמן בזיליקום: לשמן זה יתרונות חיצוניים ופנימיים. לבזיליקום תכונות אנטי-ויראליות ואנטי-דלקתיות, כך שיכול לשמש לטיפול בהתקררות, שפעת והרפיית שרירים. יש לו גם השפעה על אקנה, הפחתה בלחץ ועידוד ברק בשיער.
הזהרי: בהריון או בהנקה יש להיוועץ ברופאה לפני שימוש.
עבור רבות, שמנים צמחיים כמו לבנדר, נענע או אקליפטוס מהווים תרופת פלא. יש שטוענות כי שמנים אלו מקלים על מיגרנות מהר יותר מתרופות קונבנציונליות, ואחרות טוענות שהם משפרים את החשק המיני כשהכול אחר נכשל.
הניחוחות שבשמנים האתריים נחשבים כמגרי מערכת הלימבית—אזורי המוח האחראים על רגשות וזיכרון ארוך טווח. המערכת הלימבית גם שולטת בפונקציות אוטונומיות כמו נשימה, דופק ולחץ דם. בשל כך, יש הסבורות שלשמנים אתריים יש השפעה פיזית על הגוף. המערכת הלימבית מעורבת גם ביצירת זיכרונות, מה שמסביר מדוע ריח מוכר מעורר רגשות או זיכרונות ישנים.
יחד עם זאת, אין מספיק ביסוס מדעי לטענות אלו ונדרש מחקר נוסף כדי להגיע למסקנות ברורות.
המדע בוחן את השמנים
על אף הספקנות הקיימת סביב השימוש הטיפולי בשמנים אתריים, המדע אינו מתעלם לחלוטין מהממצאים. שמנים אתריים נחקרים רבות, בעיקר בשל המולקולות הפעילות ביולוגית שבהם.
כל שמן אתרי מכיל בין 50 ל-100 מולקולות ביוכימיות שונות. שיטות חדשניות מאפשרות זיהוי וכימות של כל אחת מהמולקולות, וכך מקבלות רקיחה מדויקת של תכולת השמן.
התרכובות היעילות ביותר הן בדרך כלל פנולים: תימול (המצוי בשמן תימין ואורגנו), קרבקטרול (בשמן אורגנו), ואוגנול (בשמן ציפורן).
- פנולים במיוחד גורמות נזק בלתי הפיך לקרומי תאים ומשמשות לטיפול בזיהומים בקטריאליים, ויראליים וטפיליים בכל מקום בגוף.
- תימול ואוגנול אחראים לפעילות הקוטלת פטריות וחיידקים של השמנים שמכילים אותם.
חקר נוסף על שמנים אתריים עשוי לסייע בפיתוח אנטיביוטיקות חדשות להתמודדות עם חיידקים עמידים. שימוש לא נכון (או עודף) באנטיביוטיקה קונבנציונלית מוביל להתפתחות זנים עמידים בפני תרופות קיימות, ולכן מחקר במקורות חלופיים נדרש כדי שלא תיגרמנה תופעות לוואי למטופלות. המחסור באנטיביוטיקות חדשות הפך לבעיה עולמית.
שמנים אתריים משמשים כבר כיום כהדברה טבעית וכחומרי שימור מזון, ועשויים להיות כלים חשובים להתמודדות נגד זיהומים בעתיד.
ניתן לעקוב אחרי המחזור שלך עם WomanLog. הורידי את WomanLog עכשיו:
