לחיות עם הפרעה דו־קוטבית
בריאות הנפש היא נושא שרבות מאיתנו עדיין מהססות לדבר עליו בגלוי. עם זאת, על פי מחקרים מסוימים, עד אחת מכל ארבע אנשים ברחבי העולם אולי מתמודדת עם צורה כלשהי של מחלת נפש בכל רגע נתון. במאמר זה אנו שופכות אור על הפרעה דו־קוטבית ומה זה אומר לחיות איתה.
הפרעה דו־קוטבית, שבעבר כונתה מחלה מניאקו־דפרסיבית, היא מצב חמור שגורם לאדם לחוות שינויים עוצמתיים במצבי הרוח. לפעמים משתמשות במונח לתאר מישהי שחווה שינויים במצבי הרוח. לכולנו יש ימים של עליות ומורדות, אבל בדרך כלל אפשר לקשר את הרגשות שלנו לאירועים בחיים או למחזורי הורמונים. הפרעה דו־קוטבית היא הרבה יותר מזה.
מהי הפרעה דו־קוטבית?
אדם עם הפרעה דו־קוטבית (BD) חווה תנודות קיצוניות בין מצבים רגשיים קיצוניים—מהפזות מאניות בהן מרגישה אופורית, אימפולסיבית ויעילה במיוחד, לתקופות של דיכאון עמוק, תחושת שנאה עצמית ואפס אנרגיה, אך יכולה גם להיות ללא סימפטומים בין הפזות. ההפרעה לרוב מתפרצת לראשונה בגילאי 15 עד 20, אף שזה לא תמיד המקרה. ההערכות מדברות על כ-46 מיליון אנשים ברחבי העולם החיות עם הפרעה דו־קוטבית, המערערת לא רק את חיי האדם עצמה, אלא גם את הסביבה הקרובה אליה.
רבות החיות עם BD מתקשות לתפקד ולמלא אחר אחריות בעבודה ובמערכות יחסים. דיכאון חמור עלול להוביל להתנהגות אובדנית, ובמהלך פזות מאניות קיימת נטייה מוגברת להתנהגות מסוכנת כמו בזבוז כספים מופרז, פזיזות מינית ושימוש בחומרים ממכרים. 17% מהחיות עם BD ניסו לשים קץ לחייהן, ועד 60% מפתחות התמכרות לחומרים. זוהי תסמונת מורכבת הדורשת טיפול ושינוי משמעותי באורח החיים, אך אפשר לנהל ולהוביל חיים בריאים הכוללים עבודה ומערכות יחסים מספקות.
אבחון הפרעה דו־קוטבית
בבואם לאבחן כל מחלה או הפרעה, רופאות ומטפלות מתמודדות עם האתגר להבחין בבעיה של המטופלת לעומת שלל מצבים דומים או חופפים בתסמינים. בשל האופי ההתקפי של הפרעה דו־קוטבית, לעיתים נדרשת תקופה ארוכה עד שהאבחנה המדויקת מתבהרת, כיוון שהתמונה המלאה תתגלה רק לאורך זמן.
למרות שהיום ניתן לשתף מידע בצורה חופשית הרבה יותר, נותרות הבדלים תרבותיים והקשרים מקומיים בין מדינות, כך שהקריטריונים וההגדרות האבחנתיות משתנות. בארה״ב, מטפלות משתמשות בקריטריונים לאבחון מתוך המהדורה החמישית והעדכנית ביותר של המדריך האבחוני והסטטיסטי להפרעות נפש, או DSM-5.
לפי DSM-5, כדי שאדם תאובחן כסובלת מהפרעה דו־קוטבית 1—הצורה החמורה ביותר—היא צריכה לחוות לפחות אפיזודה אחת של מאניה, עם תסמינים ברוב שעות היום כמעט כל יום, לאורך שבוע לפחות; וכן אפיזודה דיכאונית עיקרית שנמשכת שבועיים לפחות.
מאניה מוגדרת כתקופה של מצב רוח מרומם, מתרחב או רגזני בצורה בלתי רגילה, יחד עם לפחות שלושה תסמינים מהרשימה הבאה, המייצגים שינוי ניכר בהתנהגות הגורם למצוקה משמעותית או פוגע בכמה תחומי חיים, ושלא מוסבר במחלה אחרת או שימוש בחומרים.
- ערך עצמי מנופח או גרנדיוזיות
- צורך פחות משעות שינה רגילות (למשל, מסתפקת בשלוש שעות שינה ומרגישה רעננה)
- דיבור מרובה מהרגיל או תחושת לחץ לדבר כל הזמן
- מעוף מחשבות או תחושת מחשבות זורמות במהירות רבה
- הסחת דעת (כלומר, תשומת הלב מוסחת בקלות לגירויים חיצוניים או לא חשובים)
- גידול בפעילות מוכוונת מטרה (חברתית, בעבודה/לימודים או מינית) או אגיטציה פסיכומוטורית
- מעורבות מוגזמת בפעילויות עם סיכון גבוה לנזק (כמו בזבוז כספים פזיז, הרפתקאות מיניות לא זהירות או החלטות עסקיות פזיזות)
היפומניה כוללת אותם תסמינים, אך למשך ארבעה ימים לפחות, בלי פגיעה ניכרת בתפקוד היומיומי.
תקופה דיכאונית עיקרית מוגדרת כפרק זמן של שבועיים לפחות המאופיין במצב רוח דיכאוני, אובדן עניין או הנאה, עם לפחות חמישה תסמינים הרשומים מטה, רוב היום כמעט כל יום, ושאינם מוסברים על ידי מצב רפואי אחר או שימוש בחומרים:
- מצב רוח דיכאוני רוב שעות היום
- אובדן עניין או הנאה בכל או כמעט כל פעילות
- אובדן משקל/עליה ניכרת במשקל, או ירידה/עליה ניכרת בתיאבון
- חוסר שינה או יתר שינה
- אגיטציה או האטה פסיכומוטורית (חוסר מנוחה או אפתיה גלויה)
- עייפות או חוסר אנרגיה
- תחושות חוסר ערך עצמי או אשמה (לעיתים מתוך מחשבה שגויה)
- ירידה בכושר הריכוז או יכולת החשיבה, קבלת החלטות קשה
- מחשבות חוזרות על מוות, רעיונות אובדניים חוזרים ללא תכנית מסוימת, או ניסיון אובדני
מה ההבדל בין דו־קוטבי 1 לדו־קוטבי 2?
רבות מהמטפלות כיום מתייחסות להפרעה דו־קוטבית כספקטרום עם תתי־קטגוריות. עוצמת התסמינים, משכם ומורכבותם מושפעים מגורמים כמו אישיות, היסטוריה משפחתית, מצב חיים, גיל ועוד. לסוגי האבחנות השונות יש השפעה על בחירת הטיפול.
- דו־קוטבי 1 כולל פזות מאניות משבשות ודיכאונות. אם יש דלוזיות או פסיכוזות נוספות, האבחנה תמיד תהיה דו־קוטבי 1.
- דו־קוטבי 2 כולל פזות היפומניות ודיכאון שאינן גורמות לפגיעה חמורה בתפקוד, אך נוטה להיות כרוני והתקפי הדיכאון ארוכים יותר.
- צייקלותימיה היא צורה קלה יותר של BD, עם התקפי דיכאון והיפומניה לסירוגין, יחד עם תקופות של יציבות.
- דו־קוטבי לא מסווג הוא אבחון לתסמונות דומות שלא עומדות בדיוק בקריטריונים האחרים.
פסיכוזה: סימפטום של הפרעה דו־קוטבית
בנוסף לתסמינים שמנינו למעלה, מי שחווה פזה מאנית חמורה או דיכאון חמור עלולה לפתח גם סימפטומים פסיכוטיים—הזיות או דלוזיות ללא קשר למציאות. הזיה היא לא טעות או פירוש שגוי, אלא קלט חושי מדומיין. הנפוצות ביותר הן הזיות שמיעה וראיה. דלוזיה היא אמונה שגויה "קבועה", לדוג׳ סביב נושא רדיפה או כל־יכולות.
איך נראית פסיכוזה בדו־קוטבי?
דלוזיות פסיכוטיות נוטות להופיע הן בפזות דיכאון והן במאניה. בדיכאון, הדלוזיה בדרך כלל ניהיליסטית—שום דבר לא משנה, החיים חסרי משמעות, ואולי אין טעם בעצם להיות. אמונות קיצוניות כאלה מסוכנות ועלולות להביא להתנהגות מסכנת חיים, כולל אובדנות. בפזת מאניה, הדלוזיה לרוב גרנדיוזית—האדם מרגישה מרכז העניינים. עבורה, הדלוזיה היא עובדה שאינה מוטלת בספק. בחולות בדו־קוטבי, הדלוזיות לרוב מתפוגגות כשהפזה נרגעת, אך לעיתים נדרש טיפול תרופתי.
מהם הגורמים המעוררים הפרעה דו־קוטבית?
להפרעות מצב רוח וסימפטומים נפשיים יש סיבות רבות ומגוונות. קיימת תבנית של תסמינים והתנהגויות, אך לכל אחת סיפור אישי משלה. כ־80% מהחולות ב־BD ירשו חלק מהנטייה מההורים. חוויות טראומטיות כמו התעללות בילדות, מחלה קשה או פגיעה מינית עלולות לעורר או להחמיר הפרעה דו־קוטבית. גורמים נוספים: חוסר בנפטידים נוירולוגיים, תנודות הורמונליות, רגישות למזון, פגיעה במערכת הלימבית ועוד. למרות שההפרעה בד״כ פורצת בגיל ההתבגרות, רבות לא מאובחנות עד הבגרות בשל שינויי תסמינים, אשמה ובידוד עצמי או הסטיגמה החברתית. כל אלה מרחיקים דיבור על החוויה ומעכבים קבלת עזרה.
האם גברים ונשים חוות דו־קוטבי באותה הדרך?
הן גברים והן נשים רגישים פחות או יותר באותה מידה ל־BD, אך נשים הרבה יותר נפוצות בקבוצה של דו־קוטבי 2. הן גם חוות דיכאון, תקופות מעורבות, ומעברים מהירים (שינויי מצב רוח חדים) בתדירות גבוהה בהשוואה לגברים. גברים בד״כ מגיעים קודם עם מאניה, נשים לרוב מדווחות קודם כל על דיכאון. נשים גם נסמנות לעיתים קרובות כחולות בדיכאון חד־קוטבי, מה שעלול לגרום לעיכוב בטיפול המתאים.
לא מעט נשים עם BD חוות החמרת תסמינים סביב המחזור, הריון ותקופת טרום־הפסקת הווסת. הן גם חוות יותר תחלואה נלווית—מיגרנות, השמנה והפרעות בבלוטת התריס. נשים גם נוטות יותר ללקות ב־BD בגיל מאוחר, לרוב סביב טרום־הפסקת הווסת. נשים חוות שיעור גבוה יותר של פגיעה מינית ונמצאות בסיכון היפגעות עד לייצוב המחלה. לפיכך, יש להתאים את תוכנית הטיפול לכל אישה בהתאם לסימפטומים והחוויות הייחודיות לה.
האם אפשר לחיות חיים רגילים עם הפרעה דו־קוטבית?
הפרעה דו־קוטבית יכולה להיות משתקת. מי שחווה פזות תכופות עלולה לאבד עבודה, קושי ביצירת מערכות יחסים, או לא לטפל בעצמה. יש סכנה להתנהגות הרסנית, משימוש בחומרים ועד פזיזות קיצונית. חווית חיים בשליטה או תלות מצבי רוח עוצמתיים היא נטל כבד, שמוביל לבושה ולבידוד חברתי ומקשה על חיפוש עזרה מתאימה.
ללא ניסיון עם בריאות נפש, הסביבה נוטה לעיתים לשיפוטיות וזלזול. אפילו כוונות טובות עלולות להזיק אם אין הבנה של עומק הבעיה.
למרות זאת, רבות מצליחות ללמוד לנהל את ההפרעה ולחיות חיים בריאים, שמחים ומלאים. חינוך עצמי, תמיכה, ובעיקר יצירת שגרה ותהליך טיפולי אפקטיבי מקלים ומשפרים מאוד את ההתמודדות.
אמניות וסלבריטאיות רבות מייחסות את היצירתיות שלהן להתקפי מאניה, אך לעיתים המחיר גבוה. דיבור פומבי של מפורסמות—כמו סטפן פריי ומריה קארי—סייעו להפחתת הסטיגמה סביב ההפרעה.
מה הטיפול המומלץ בהפרעה דו־קוטבית?
הצעד הראשון הוא אבחון. אם את או מישהי שאת מכירה חווה תסמינים דומים למה שתואר פה, מצאי מטפלת שנוח לך לדבר איתה. לא כל מטפלת מתאימה לכל אחת, אבל עזרה קיימת כל עוד לא מתייאשים. לא מומלץ לאבחן את עצמך—במיוחד בענייני נפש—כי זה עלול להטעות ולעכב החלמה. אנחנו מאוד טובות ב"להמציא סיפורים" לעצמנו—ובעיקר בעת משבר. מטפלת מנוסה תוכל לעזור להבין מה קורה ולקצר דרמטית את הזמן עד להקלה.
לאחר האבחנה, יתכן שהמטפלת תפנה לפסיכיאטרית שתרשום תרופות מתאימות. אפשר שזה יהיה נוגדי דיכאון, מייצב מצב רוח, נוגד־פסיכוזה, או שילוב. עם זאת, המיתוס הישן של "חוסר איזון כימי במוח" אינו משכנע את הקהילה המדעית כיום. מחקרים חדשים מראים שנוגדי דיכאון יעילים רק בכ־30% מהמקרים, ועלולים לגרום לתופעות לוואי קשות. כשהם עוזרים, הם אפקטיביים מאוד. אם לא, אפשר לשקול טיפולים כמו גרייה מגנטית או טיפול פסיכדלי.
עוגן מרכזי נוסף הוא טיפול נפשי, ורבות רואות תוצאה טובה במיוחד משילוב טיפול תרופתי וטיפולי. שיטות טיפול שנמצאו יעילות הן: טיפול קוגניטיבי־התנהגותי, טיפול דיאלקטי, טיפול מבוסס משפחה, טיפול בין־אישי וטיפול בקבוצות. הידיעה שאת לא לבד, ושאחרות עברו חוויות דומות, מאפשרת להתקרקע. החברות בקבוצה מסייעות להוות "לוח תהודה", לתת מציאות ולתמוך ביציבות ונכונות להתמיד בתהליך.
צעדים פרואקטיביים להתמודדות עם דו־קוטבי
- זהי את הגורמים המעוררים פזה מאנית או דיכאונית—גורמים משתנים מאישה לאישה, אך לרוב כוללים לחץ, ריבים וחוסר שינה.
- החזיקי יומן מצבי רוח—זה עוזר לזהות שינויים. תוכלי להגדיר תזכורת כל שעתיים בטלפון, ולרשום איך את מרגישה ומה לדעתך תרם לכך. זה דורש משמעת, אך לאורך זמן תגלי דפוסים ותוכלי להגיב מוקדם יותר.
- יצרי שגרה יומית הכוללת שעת קימה, שינה ואכילה קבועות. כך החיים בנויים סביב עוגנים אלה וקל לשמור על יציבות כשטריגר מאיים להוציא אותך משיווי משקל.
- החזיקי רשימת פעילויות קלות שכיף לך לעשות ושעוזרות לך בתקופות דיכאון—יציאה עם הכלב, גינה, בילוי עם חברה תומכת בשכונה—כל דבר שמכניס תנועה ועניין לשגרה.
- השתמשי במשקפי חסימת אור כחול (או הקפידי על סביבה חשוכה) משעה 18:00 עד 08:00 למען ויסות טוב של השעון הביולוגי, בעיקר כשמרגישה שינוי מאני.
- זיהוי "פרודרום מאני"—סימנים מוקדמים לפזה מאנית. זה כולל מצב רוח גבוה מהרגיל, ירידה בצורך לישון, עליה בפעילות. תסמינים יכולים לבנות את עצמם לאורך שבועות או חודשים לפני פריצה ממשית. חברה טובה או מטפלת יוכלו לסייע בזיהוי מוקדם ולהפחית את חומרת ההתקף.
- שוחחי עם המטפלת על גיבוש אסטרטגיות אישיות להפחתת ההשפעה של טריגרים.
שיקולים באורח חיים
בוודאי שאכילה בריאה, פעילות גופנית מתונה קבועה, אימון להפחתת סטרס ושמירה על שינה מסודרת מועילים לכולן, אך חשובים עוד יותר במצבי מחלה.
הדיאטה הים־תיכונית הוכחה כמועילה במיוחד לחולות BD. מזונות עשירים בפיטוכימיקלים וביופלבנואידים תורמים לתפקוד מוחי תקין. תוספי תזונה כמו אומגה 3, כורכומין ומגנזיום משפרים את רמות הדופמין, בעוד טריפטופן ו־5HTP תורמים לעליה בסרוטונין.
שתייה או שימוש בסמים עשויים להקהות רגשות חזקים לזמן קצר, אך מזיקים מאוד בטווח הארוך. צמצמי או הפסיקי לחלוטין כדי להרגיש טוב מהר יותר.
150 דקות פעילות מתונה בשבוע—כמו הליכה מהירה—הן מטרה אפשרית. זה למעשה מעט למדי (כ־20 דקות ביום), אך עשוי לסייע מאוד לצלוח תקופות קשות. כשמרגישה טוב יותר, עשי מעט יותר.
מחשבות אחרונות
אם את או מישהי סביבך אובחנה עם הפרעה דו־קוטבית, או שיש לך חשד לכך, התחזקי—את לא לבד ויש דרכים רבות לשפר את החיים. הצעד הראשון הוא למצוא אשת אמון ראשונה לשוחח איתה על מה שעובר עליך, ומשם להמשיך.
הורידי את WomanLog עכשיו:
הורדה מחנות האפליקציות (App Store)
