אף אחת מאיתנו אינה חסינה ממחלת תנועה. אפילו ימיות מנוסות עלולות להרגיש בחילה כשהים הופך לגבה גלים. עבור חלק מהנשים, די בכמה פניות חדות ברכב כדי לעורר סימפטומים נוראיים של בחילה, הקאה, סחרחורת, הזעה קרה ובלבול. במאמר זה תלמדי על מחלת תנועה, מדוע חלק מאיתנו נוטות יותר לסבול ממנה ואיך להקל על הסימפטומים.
האם את חוששת מנסיעות בדרכים, הפלגות, ולא שוקלת בכלל לעלות על מתקן בפארק השעשועים? אם הבטן שלך מתחילה להתהפך והעור שלך נהיה דביק ברגע שהדרך הופכת לבלתי יציבה או כשהים סוער, וכל מה שעובר לך בראש הוא: "מתי זה כבר ייגמר?", את כנראה אחת מרבות הסובלות ממחלת תנועה.
מחלת תנועה—הנקראת גם מחלת ים או מחלת נסיעה—היא תגובה פיזיולוגית לא נעימה אך נורמלית לחלוטין לתנועה ממשית או מורגשת. זה מתרחש כאשר המוח שלך לא מצליח לעבד את המידע שמגיע ממערכת שיווי המשקל שלך, הווסטיבולרית.
מערכת שיווי המשקל נמצאת באוזן הפנימית ואחראית על תחושת שיווי המשקל וההתמצאות המרחבית שלך. היא מורכבת מתעלות חצי-עגולות קטנות המלאות נוזל שממוקמות בשלושה צירים ומזהות תנועה סיבובית, ומאיברים אוטוליתיים קטנים שמזהים תנועה ליניארית ותאוצה. מבנים אלה פועלים יחד עם רמזים חזותיים מהעיניים ומידע תחושתי מהעור והשרירים, כדי לשלוח נתונים למוח, שמאפשרים לו לתאם את תנועות הגוף שלך בכל רגע נתון—גם מבלי להיות מודעת לכך.
עם זאת, כאשר את ברכבת הרים או יושבת במושב האחורי של הרכב, המערכת הווסטיבולרית חווה אותות סותרים—הסביבה בתנועה, אבל הגוף שלך בעצם יושב במקום. המערכת יכולה להתקשות במיוחד במצבים של תנועות פתאומיות או קיצוניות, למשל בזמן שיט בים סוער שבו הסירה מתנדנדת מעלה ומטה עם כל גל. במצב כזה קשה לשמור על שווי משקל ופתאום יכולה להופיע בחילה עד כדי הקאה.
אם חווית אי פעם מחלת תנועה, את בוודאי מכירה את התחושות של סחרחורת קלה, בחילה בבטן, הזעה קרה והתחושה המבאסת שלא מצליחים לזוז כמו שצריך. הסימפטומים יכולים להיות עזים אך לרוב יעברו במהירות כשתחזרי לקרקע יציבה.
סימפטומים נפוצים נוספים כוללים בחילה, הקאה, איבוד תיאבון, ריור מוגבר, חיוורון, סחרחורת, כאב ראש, נשימה מהירה ועייפות.
אמנם אף אחת לא חסינה, אך יש נשים שחוות סימפטומים בעוצמה גבוהה יותר ועלולות להתקשות להירגע בכל כלי רכב בתנועה—even when the ride is smooth. אם זה נשמע לך מוכר, ייתכן שאת רגישה יותר בגלל:
נשים וילדות מתחת לגיל 12 נוטות להיות רגישות יותר למחלת תנועה.
סימפטומים של התקף חרדה—סחרחורת, קלילות ראש, ובחילה—מרגישים לעיתים ממש כמו מחלת תנועה. כאשר החרדה מכה פתאום, את עשויה להרגיש כאילו הקרקע תחת רגלייך זזה, או שיש סכנה ליפול למרות שהגוף והסביבה דוממים לגמרי.
החרדה עלולה להוביל לסימפטומים כאלה כי כשאת לחוצה, הנשימה שלך הופכת מהירה ושטחית—דבר שמפחית את אספקת החמצן למוח וגורם לסחרחורת. תגובת חרדה אף משפיעה על מערכת שיווי המשקל שלך על ידי הזרמת קורטיזול והורמוני לחץ נוספים לגוף. הורמוני לחץ מגייסים אנרגיה, מגבירים קצב לב ומכינים אותנו לבריחה או מאבק; הראייה מצטמצמת כדי לאתר סכנה והשמיעה מתחדדת. שינוי זה בתפיסת הסביבה עלול לבלבל את מערכת שיווי המשקל ולשלוח אותות סותרים למוח.
בניגוד למחלת תנועה רגילה, שניתן להקל בעצירה או האטה, תחושת האימה בתגובה ללחץ דורשת התמודדות פנימית. הנה שתי טכניקות שיכולות לסייע לך להירגע:
אם אין סכנה מיידית ואת מצליחה להביא את עצמך לרגע הנוכחי, המוח ירגיע מהר את התגובה הלחוצה.
כפי שציינו, נשים רגישות יותר למחלת תנועה. אם את במחזור או בהריון, הרגישות עשויה לעלות. מחקר מצא שנשים נוטות לחוות סימפטומים של מחלת תנועה ביום החמישי למחזור, והרגישות פוחתת משמעותית ביום ה-12 וה-19, ומגיעה לשפל ביום ה-26 למחזור. הסיבה לכך אינה ברורה, אך ייתכן שהקשר נעוץ בשינויים הורמונליים ו/או ירידה בויטמינים ומינרלים בעקבות הדימום הוסתי.
בזמן ההריון, קשה להבחין בין מחלת תנועה לבין בחילות בוקר. נשים הרות נוטות יותר לסבול מסימפטומים בשל:
אם את רגישה לשינויים בתנועה במהלך נסיעות, הנה כמה דברים שכדאי לנסות כדי למנוע מחלת תנועה ולהרגיש טוב יותר:
טבליות נוגדות היסטמין ללא מרשם כמו דימנהידרינאט (דרממין), דיפנהידרמין (בנדריל), מקליזין (אנטי-וורט), ופרומתזין (פנרגן) מסייעות להקל על הסימפטומים על ידי חסימת היסטמין ואצטילכולין—שליחים כימיים שמעוררים בחילה והקאה. יש ליטול את הכדור כשעה לפני היציאה לדרך. תרופות אלו גורמות גם להרגעה ולהפחתת חרדה, אך בגלל השפעה מרדימה אין לנהוג או לבצע פעילויות שמצריכות ערנות תחת השפעתן. תרופות נוגדות היסטמין מהדור השני והשלישי אינן יעילות למחלת תנועה.
סקופולאמין, לרוב בצורת מדבקה טרנסדרמלית, חוסם גם הוא את אצטילכולין. המדבקות יעילות במיוחד בנסיעות ממושכות—השפעתן נמשכת עד שלושה ימים, אך יש להן מרשם בלבד בשל פוטנציאל לתופעות לוואי ואינטראקציות תרופתיות.
לכל התרופות תיתכן הופעה של תופעות לוואי כגון נמנום, יובש בפה, ראייה מטושטשת, עצירות וכאבי ראש. אם אינך רוצה לקחת תרופות או אין לך אותן בהישג, הנה ארבעה טיפים להקלה:
להביט בכיוון התנועה עוזר למוח לעבד את השינוי. הימנעי מקריאה או שימוש במסכים—גם אם עינייך ממוקדות על עצם יציב, הראייה ההיקפית שלך עדיין קולטת את תנועת הרכב, ויוצרת בלבול נוסף.
במכונית, הישיבה במושב הקדמי והסתכלות קדימה היא הנוחה ביותר, אך בסירה עדיף להימנע מהמקום הקדמי שבו מורגשת הכי הרבה תנועה. בכלי רכב גדול, אם אפשר, שכב או הסתובבי מעט במהלך הנסיעה—לפעמים מעט תזוזה עוזרת לייצב את מערכת שיווי המשקל.
אכלי ארוחה קלה לפני הנסיעה והימנעי ממזון כבד או שומני שמעמיס על הקיבה. במהלך הנסיעה, נשנושי קרקרים מלוחים ושתיית מים קרים יכולים להקל. אפשר גם ללעוס מסטיק—מחקרים מצביעים שזה מקל על סימפטומים. טעמים נעימים וריחות נעימים עוזרים לבחילה והלעיסה עוזרת לסחרחורת.
תה קמומיל, שוש או ג'ינג'ר הם תרופות סבתא ותיקות לבחילה. אפשר גם לנשנש עוגיות ג'ינג'ר או ללעוס מסטיק בטעם ג'ינג'ר.
אקופרסורה היא שיטה להפעלת לחץ נקודתי בגוף להקלה על מתח שרירים וזירוז זרימת אנרגיה. לחיצה על נקודת "P6"—כשני אצבעות מהקפל שמעל שורש כף היד, באמצע בין הגידים, כשהכף פונה מעלה—עשויה להקל על בחילה והקאה. אפשר לקנות צמידי לחיצה ייעודיים לנקודה זו, או פשוט למצוא אותה בעצמך, להרפות נשימה וללחוץ בעדינות למשך 30-60 שניות.
אם תהית למה צוות הסירה מתפקד כרגיל גם בגלים גבוהים—מחקרים מראים שחשיפה הדרגתית לתנועה של כלי תחבורה, מתקני שעשועים ועוד, עשויה לצמצם את הרגישות. גם נסיעות יומיומיות ברכב מסיעות בחשיפה.
אף אחת אינה חסינה ממחלת תנועה. גם אם גוף האישה עובר תיאום מתוחכם בין מערכת הראייה, שיווי המשקל והתחושה, שינויים מהירים ופתאומיים בתנועה עלולים לבלבל אותות ולהוביל לאי נוחות זמנית ובלבול. למרות שהסימפטומים עלולים להיות מלחיצים או לא נעימים, מחלת תנועה אינה מסוכנת בדרך כלל וניתן להפחית או למנוע אותה בקלות בשיטות פשוטות. ציפייה לבעיה עלולה רק להחמיר אותה—תהיי מוכנה, נסי טכניקות שונות, ובמידת הצורך בקשי עזרה מהצוות במטוס או בספינה—צוות מנוסה ראה הכל וישמח לעזור.
הורידי את WomanLog עכשיו: