שרירנים ברחם
שרירנים ברחם (המכונים גם פיברומיומות, ליאומיומות או מיומות) הם הגידולים השפירים הנפוצים ביותר אצל נשים. ליותר מ-50% מהנשים מאובחנים שרירנים, אך פחות ממחצית מהן מפתחות תסמינים.
רוב השרירנים אינם מזיקים. שרירן דורש טיפול אם הוא גורם לדימום וסתי כבד, מפעיל לחץ על איברים פנימיים או גורם לבעיות פוריות. שוחחי עם רופאת המשפחה או הגינקולוגית שלך על שלל אפשרויות הטיפול הזמינות.
שרירנים ברחם מסווגים כגידולים שאינם סרטניים: הם אינם קשורים לעלייה בסיכון לסרטן הרחם וכמעט לעולם לא מתפתחים לגידולים ממאירים.
שרירנים לרוב מופיעים במספרים רבים, אף כי ייתכן גם שרירן יחיד. בדרך כלל הם קטנים, אך לפעמים מסוגלים לגדול ולמלא חלק גדול מדופן הרחם.
תסמינים
שרירנים יכולים להיות סימפטומטיים (״פעילים״) או א-סימפטומטיים (״לא פעילים״). שרירן א-סימפטומטי עשוי להימצא במקרה במהלך בדיקה גינקולוגית שגרתית, אך במקרים רבים שרירנים קטנים נותרים בלתי מזוהים. שרירן סימפטומטי יתבטא בצירוף כלשהו של התסמינים הבאים:
- וסת כואבת
- דימום כבד או ממושך בוסת
- לחץ או כאב באגן
- תדירות במתן שתן
- קושי במתן שתן
תסמינים אפשריים נוספים הם עצירות, כאבי גב, כאבים ברגליים, אנמיה, עלייה במשקל, כאב בזמן קיום יחסי מין ובעיות פוריות.
התסמינים משתנים בהתאם למיקום, גודל וכמות השרירנים. לעיתים שרירן גדל מעבר לאספקת הדם שלו ומתחיל להתנמק (למות), מה שעלול לגרום לכאב חריף. ישנם מצבים רפואיים רבים עם תסמינים דומים, ולכן אבחון עצמי קשה. אם יש לך חשש לבריאותך, כדאי לפנות לאשת מקצוע.
סיווג
נהוג לחלק שרירנים לפי גודל:
- קטן (מעל 1 ס"מ – 5 ס"מ) – מגודל של אפון ועד ליצ'י;
- בינוני (5–10 ס"מ) – מגודל של אפרסק ועד לימון גדול;
- גדול (10 ס"מ ומעלה) – מגודל של מנגו ואף יותר.
לעיתים שרירנים יכולים לגדול עד כדי הרחבת הרחם והשפעה על חלל האגן והבטן. במקרים קיצוניים, מספר שרירנים עלולים למתוח את הרחם עד צלעותיך ולגרום לתחושת לחץ לא נעימה.
דפוסי הצמיחה של השרירנים משתנים. חלקם גדלים מהר, אחרים מצטמקים לבד, וחלק כמעט אינם משתנים. שרירנים שמופיעים בהריון נוטים להצטמק או להיעלם כאשר הרחם חוזר לגודלו הרגיל ורמת האסטרוגן יורדת.
השרירנים מסווגים גם לפי מיקומם.
שרירנים תוך-דופניים הם גושים הגדלים בין שרירי הרחם.
יש סוגים שונים של שרירנים תוך-דופניים:
- שרירן קדמי – ממוקם בחזית הרחם
- שרירן אחורי – ממוקם בגב הרחם
- שרירן פונדלי – ממוקם בחלק העליון של הרחם
שרירנים תת-ריריים (או תוך-חלליים) בולטים אל תוך חלל הרחם. מאחר שהם גדלים סמוך מאוד לרירית הפנימית, פעמים רבות גורמים לדימום חזק יותר מסוגים אחרים. גם שרירנים קטנים במיוחד יכולים לגרום לתסמינים עקב הלחץ על שלפוחית השתן.
שרירנים תת-ריריים גם עלולים ביותר לגרום לבעיות פוריות והריון. נשים עם שרירנים אלו נוטות לחוות דימומים כבדים וממושכים במחזור.
שרירנים תת-צֶרֶפִיים גדלים בצד החיצוני של הרחם וגורמים לעיתים קרובות להגדלת הרחם. מאחר שאינם בתוכו יש להם מרחב גדול לגדול בו, ולכן שרירנים כאלה עלולים להגיע לגודל של אשכולית ואף יותר לפני הופעת תסמינים.
שרירנים על גבעול מפתחים בסיס צר (המכונה גבעול) המתחבר לדופן הרחם. תלוי בגודלם ובמיקומם, שרירנים אלה עשויים לגרום לרחם להיראות גדול בצד אחד.
גורמים אפשריים וקשרים
כמו במקרים רבים של בריאות האישה, הסיבות הישירות לשרירנים ברחם אינן ידועות. עם זאת, החוקרות מצאו קשרים מסוימים:
גורמים גנטיים
רבים מהשרירנים מכילים שינויים גנטיים השונים מאלה שבתאי שריר הרחם הבריאים. אם במשפחתך יש היסטוריה של שרירנים, הסיכוי שלך לפתח אותם גבוה יותר.
הורמונים
אסטרוגן ופרוגסטרון (שני ההורמונים המעודדים את התפתחות רירית הרחם בכל מחזור כהכנה להריון) נראים כאחראיים לקידום צמיחת השרירנים. לשרירנים יש יותר קולטנים לאסטרוגן ופרוגסטרון מאשר לרקמת השריר הרגילה של הרחם. לרוב הם מתפתחים וגדלים במהירות בהריון, ונוטים להצטמק אחרי הלידה כאשר רמות ההורמונים יורדות. השפעה דומה מוכרת גם בגיל המעבר.
המטריצה החוץ-תאית (ECM)
ה-ECM (המטריצה החוץ-תאית) קושרת בין התאים כמו מלט בלבנים. רמתה גבוהה בשרירנים ומביאה לכך שהם קשיחים וסיביים. ה-ECM גם אוגרת פקטורי גדילה ומשנה את תפקוד התאים עצמם.
גזע/קבוצה אתנית
אומנם כל אישה בגיל הפוריות עלולה לפתח שרירנים, אך לנשים שחורות יש סיכוי גבוה יותר לסבול מהם, ובדרך כלל יהיו להן יותר שרירנים, בגודל גדול יותר, עם תסמינים חמורים יותר, ובגיל מוקדם יותר יחסית לנשים אחרות.
גורמים נוספים
כמו הופעה מוקדמת של המחזור, השמנה, חוסר בוויטמין D, תזונה עשירה בבשר אדום ואלכוהול ודלה בירקות ירוקים, פירות ומוצרי חלב. כל אלה מעלים את הסיכון לשרירנים.
אין מספיק ראיות מדעיות כיצד למנוע שרירנים, ולמרות שממשיכים לחקור את הנושא, נכון לעכשיו לא קיימת מניעה מוחלטת. למרבה המזל, רק אחוז קטן מהן זקוקות לטיפול.
שרירנים ופוריות
אמנם שרירנים ברחם שכיחים מאוד בקרב נשים בגיל הפוריות, אך רק לאחוז קטן מהן נגרמות בשל כך בעיות פוריות.
הדרך בה שרירנים משפיעים על פוריות אינה לגמרי ברורה. לעיתים ייתכן שהם חוסמים מעבר זרע אל הביצית, או מסיטים את זרימת הדם מהרירית ופוגעים בהשרשה. לאחר הסרת השרירנים, נשים שניהלו קשיי פוריות לרוב מצליחות להיכנס להריון.
במקרים נדירים, עלולים שרירנים לגרום לסיבוכים כמו היפרדות שליה, עיכוב בגדילת העובר או לידה מוקדמת.
אבחנה
הגינקולוגית או רופאת המשפחה שלך יכולה לבצע בדיקה אגנית לאבחנה ראשונית. הבדיקה עשויה לגלות שינויים או גושים המעידים על שרירנים, אך לעיתים נדרשות בדיקות נוספות להשלמת האבחנה וגיבוש תוכנית טיפול במידה ונדרשת.
לעיתים קרובות הצעד הבא הוא בדיקת אולטרסונוגרפיה (בטנית או נרתיקית). מטרת הבדיקה לשלול סיבות אחרות להגדלת הרחם. אולטרסונוגרפיה יכולה לזהות אם הגושים החשודים הם שרירנים, ואיפה הם ממוקמים וכמה הם גדולים.
במקרים מסוימים יש צורך גם בבדיקות דם לשלילת גורמים אחרים, כמו הפרעה בקרישת דם או הפרעות בתפקוד בלוטת התריס.
הדמיית תהודה מגנטית (MRI) לעיתים מומלצת לנשים עם רחם גדול ולנשים בגיל המעבר. MRI נותנת תמונה מפורטת של מיקום, גודל, צורה וסוג הגידול, כך שרופאה תוכל לבחור טיפול מתאים.
היסטרוסונוגרפיה (או אולטרסונוגרפיה עם החלפת מי מלח), מפרישה מי מלח סטריליים להרחבת חלל הרחם לצורך קבלת תמונה ברורה יותר באולטרסונוגרפיה.
היסטרוסלפינגוגרפיה משתמשת בחומר ניגוד שמודגש בקרני רנטגן כדי להראות את חלל הרחם והחצוצרות.
היסטרוסקופיה נעשית באמצעות היסטרוסקופ (צינורית דקה עם מקור אור) המוחדרת דרך צוואר הרחם לרחם. דרך ההיסטרוסקופ מוזרק מי מלח שמרחיבים את חלל הרחם ומאפשרים לראות את דפנות הרחם ופתחי החצוצרות.
טיפול
לא כל הנשים הסובלות משרירנים ברחם צריכות טיפול. אם הגידולים אינם סימפטומטיים ולא גורמים לבעיות, הם לרוב מתכווצים או נעלמים מעצמם ללא צורך בטיפול.
אם יש לך שרירנים א-סימפטומטיים, כדאי לעקוב אחריהם בקביעות – בדיקה שנתית בד"כ מספיקה – כדי לוודא שהם לא מתפתחים.
ישנן גישות טיפוליות רבות ומגוונות בהתאם למיקום ולגודל השרירנים, גילה ומצבה הבריאותי של המטופלת.
טיפול תרופתי פועל על ההורמונים שמווסתים את המחזור החודשי, ומטפל בתסמינים כמו דימום כבד ולחץ באגן. תרופות אלו לא מעלימות את השרירנים, אך עשויות להקטין אותם. מבין התרופות הללו:
- אגוניסטים של GnRH מעכבים ייצור אסטרוגן ופרוגסטרון, מדמים מצב דמוי גיל המעבר (המתבטא לרוב בגלי חום). מעכבים את הווסת, מקטינים את השרירנים ומשפרים אנמיה. רגיל לקחת אותם 3–6 חודשים, מאחר שנטילה ממושכת פוגעת בצפיפות העצם, וכאשר מפסיקים את הטיפול התסמינים חוזרים. לרוב רופאה תרשום אותם לפני ניתוח מתוכנן או להקלת מעבר לגיל המעבר.
- התקן תוך רחמי (IUD) מפריש פרוגסטין הוא אמצעי מניעה הורמונלי שיכול להקל על דימום כבד שמקורו בשרירנים, אך אינו מקטין ואינו מעלים אותם.
- חומצה טרנקסאמית היא תרופה שאינה הורמונלית המקלה תסמיני דימום כבד.
- גלולות למניעת הריון מסייעות בשליטה על הדימום הווסתי, אך לא מקטינות שרירנים.
- תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות (NSAIDs) עשויות להקל על כאבים, אך לא מפחיתות דימום.
- תרופות נוגדות דלקת ומשככי כאבים ללא מרשם עשויים להקל על חלק מהתסמינים.
- אם התפתחה אנמיה עקב דימום כבד, הרופאה עשויה להמליץ על ברזל ותוספי ויטמינים נוספים.
בנוסף לתרופות, יש שיטות פרוצדורליות וניתוחים שעשויים להיות אפקטיביים בהתמודדות עם שרירנים – ישנה אבחנה בין הליכים לא פולשניים, הליכים זעיר-פולשניים וניתוחים מסורתיים.
הליכים לא פולשניים אינם כוללים חתכים, מתבצעים באשפוז יום בלבד (ללא לינה).
סריקת MRI המצוידת במתמר אולטרסוניק בעל אנרגיה גבוהה, מספקת תמונה מדויקת של השרירנים. לאחר זיהוי השרירן, באמצעות המתמר ממוקדים גלי קול לחימום וחיסול אזורים קטנים רקמת השרירן.
הליכים זעיר-פולשניים:
במהלך אבלציה של עורקי הרחם, מוזרקים חומרי חסימה לעורקים המזינים את הרחם, מה שמונע אספקת דם לשרירנים, הגורמת להתכווצותם ולמוות של התאים.
ההליך יעיל בהקטנת גודל השרירנים ובהפגת תסמינים, אך ייתכנו סיבוכים אם נפגעת אספקת הדם לאיברים סמוכים. הסיכון לכך נמוך, ולכן שיטה זו מומלצת בעיקר כשאין תכניות להרות.
אבלציה בגלי רדיו (RF) צורבת את השרירנים ומכווצת את כלי הדם שמזינים אותם. שרירן שעובר טיפול RF ממשיך להצטמק ב-3–12 חודשים הבאים ומפחית תסמינים. ניתן לבצע זאת בגישה לפרוסקופית או טרנסצרביקלית.
הליך דומה בשם קריומיוליזה משתמש בקור כדי להקפיא ולהשמיד שרירנים.
ניתוחים מסורתיים:
מיומקטומיה. אם את מעוניינת להיכנס להריון בעתיד, ייתכן והרופאה תמליץ על מיומקטומיה. בניתוח זה מסירים את השרירנים ומשאירים את רקמת הרחם הבריאה.
לפי הגודל, המיקום והכמות של השרירנים, קיימות שלוש דרכים לבצע מיומקטומיה:
- מיומקטומיה דרך הבטן. ניתוח זה מתאים כאשר ישנם שרירנים מרובים, הם גדולים או ממוקמים עמוק. נפתח חתך קטן בבטן התחתונה להסרת השרירנים, ולאחר מכן נתפרים שרירי הרחם בחזרה. מצריך אשפוז של כמה לילות וזמן החלמה 4–6 שבועות. אם תהרי לאחר מכן, ייתכן שמומלץ לידה בניתוח קיסרי;
- מיומקטומיה היסטרוסקופית. ניתוח המשמש כאשר השרירנים נמצאים בתוך הרחם. היסטרוסקופ משמש לצפייה, ומסייע להסרת השרירנים באמצעות רזקטוסקופ (לולאת חוט עם זרם חשמלי). הניתוח קצר, ההחלמה נמשכת כמה שעות ואז משוחררת הביתה.
- מיומקטומיה לפרוסקופית. ניתוח בו מבוצעים מספר חתכים קטנים בבטן התחתונה להוצאת השרירנים.
לאחר מיומקטומיה, ברוב המקרים התסמינים נעלמים, אך תלוי בכמה שרירנים היו והאם כולם הוסרו – יש אפשרות שהבעיה תחזור.
כריתת רחם היא ניתוח דרמטי ובלתי הפיך שבו מסירים את הרחם כולו יחד עם השרירנים שבו. התהליך מונע לחלוטין אפשרות הריון. מתאים רק כפתרון אחרון.
עדיין דרוש מחקר נוסף כדי להבין היטב את מקורותיהם של שרירנים ברחם ואופן מניעתם. עד אז, כדאי לסמוך על הרופאות והמדעניות שיעשו את מירב המאמצים בעזרת המידע שיש בידיהם.
תוכלי לעקוב אחרי המחזור שלך באמצעות WomanLog. הורידי את WomanLog עכשיו:
