מיקוזות נרתיקיות, או זיהום פטרייתי בנרתיק (מוכרות גם כוולווגינטיס קנדידיאלית, קנדידיאזיס או דלקת שמרית בנרתיק) הן תופעה שכיחה מאוד. פטריות מתגלות בכ-20% מהפרשות הנרתיקיות שנבדקות במעבדות. הכאב והאי־נוחות שנגרמים מהמצב הזה לעיתים קרובות מצריכים פנייה רפואית מיידית.
זיהום פטרייתי בנרתיק גורם לגירוי, הפרשה וגרד עז באזור הנרתיק והפות. הוא אינו נחשב למחלת מין (STD): אפשר לחלות בו גם ללא פעילות מינית. עם זאת, מגע מיני עשוי להיות גורם מפעיל להתלקחות. לכן, אם מופיע זיהום פטרייתי, רצוי שגם את וגם בת/בן הזוג תייפנו לרופאה כדי למנוע חזרתיות של הבעיה.
החדשות הטובות הן שזיהום פטרייתי בנרתיק, למרות שגורם לאי־נוחות, לרוב לא מסכן חיים. הוא נגרם על ידי אחד ממספר סוגי שמרים טבעיים, לרוב Candida albicans—מיקרואורגניזם שנמצא במערכות העיכול של עד 60% מהמבוגרים. Candida albicans חיה בדרך כלל במעי אך נמצאת גם באזורים נוספים בגוף: בפה, בלוע, בוושט, בעור ובנרתיק. כאשר הכמות קטנה, שמרי הקנדידה אף תורמים לגוף, אך כאשר מתרבה באורח לא מבוקר, היא הופכת למחוללת מחלה.
התסמינים עשויים להיות קלים עד בינוניים וכוללים:
התסמין המרכזי של זיהום פטרייתי בנרתיק הוא גרד, אך גרד בפני עצמו עשוי לנבוע ממצבים דרמטולוגיים כמו פסוריאזיס או אקזמה.
זיהום פטרייתי בנרתיק לא נחשב למחלת מין. אמנם הוא עשוי להתפרץ אחרי קיום יחסי מין לא מוגנים, הוא לא מועבר מינית—גם אם יש זיהום, אין הכרח שתדביקי את בת/בן הזוג (ולהפך). במקרים נדירים כן תיתכן העברה, אבל אם אין תסמינים אצל בת/בן הזוג, אין סיבה להניח שנדבקו. אם יש תסמינים, לפנות לרופאה.
גם גברים עלולים לחלות בזיהום פטרייתי: הסימנים הראשונים לעיתים כוללים גרד, צריבה, פריחה אדומה וכתמים לבנים ומבריקים על הפין. העור עשוי להיות לח מהרגיל, ולעיתים מופיעה שכבה סמיכה ולבנה מתחת לעורלה או בקפלי עור נוספים. בדרך כלל משחות וקרמים אנטי-פטרייתיים, שנמרחים מקומית, מספיקים לטיפול.
הפלורה הנרתיקית, או המיקרוביום של הנרתיק, מורכבת מחיידקים המאכלסים את הנרתיק ומאזנים אותו. כאשר הפלורה מאוזנת, החומציות הגבוהה מגנה מפני זיהומים. אך חומציות גבוהה מדי או חוסר איזון מגבירים את הסיכון לזיהום פטרייתי.
אצל שני שלישים מהנשים, זיהום פטרייתי בנרתיק מתפתח עקב הפרת האיזון הטבעי של הפלורה הנרתיקית. בשליש הנותר, מקורה בחדירה חיצונית—דרך מגע מיני או מגע עם חפץ נגוע.
מתי אותם מיקרואורגניזמים שנחשבים לבלתי מזיקים הופכים לבעיה?
קיימים גורמים רבים: מתח או חוסר שינה, אך גם מחלות רקע, כמו סוכרת ומחלות אנדוקריניות שונות, עשויות להוביל לזיהום פטרייתי.
שינויים הורמונליים סביב הווסת או כתוצאה מהריון עושים אותך פגיעה יותר לזיהום פטרייתי. אם את בהריון, פני ליילדת או לרופאת נשים לצורך אבחון וטיפול מותאם.
גורמים נוספים כוללים עלייה בחומציות הנרתיק, רמות סוכר גבוהות בהפרשות הנרתיק, או זיהום מהמעי; לבישת בגדים הדוקים או בדים סינתטיים שאינם נושמים; ושימוש בסבונים אנטי-בקטריאליים או כלור בבריכות.
נטילת אנטיביוטיקה מהווה אף היא גורם שכיח! אמנם היא מיועדת להילחם בחיידקים מזיקים, אבל פוגעת גם בחיידקים הטובים—מה שגורם לשיבוש במיקרוביום הנרתיקי ואף מערכת השתן, ובכך מעלה את הסיכון לזיהומים פטרייתיים.
אם את חוששת שיש לך זיהום פטרייתי, פני קודם כל לרופאה. כל טיפול יותאם אישית בהתאם לעוצמת התסמינים.
המינון או סוג התרופה כנראה לא יתאימו למצבך, ושימוש שלא לצורך דווקא מגביר את הסיכון לזיהומים פטרייתיים.
לחוות זיהום פטרייתי במקביל למחזור מרגיש כמו עול כפול, והדבר שכיח אצל נשים רבות. הזיהום נוטה להופיע בימים שלפני קבלת הווסת, בשל התנודות ההורמונליות שפוגעות באיזון הנרתיקי.
חוסר איזון בפלורה הנרתיקית נפוץ גם בגיל ההתבגרות—כאשר ההורמונים עוד לא יציבים. גם הריון עלול להוביל לזיהום פטרייתי.
אם את מזהה הפרשה לבנה-צהבהבה בשבוע שלפני המחזור, זה לא בהכרח זיהום: הרכב ההפרשה משתנה במהלך המחזור החודשי ומאפייני הנורמה משתנים בין אחת לשנייה. זכרי שזיהום פטרייתי בדרך כלל מלווה בתסמינים נוספים כמו אדמומיות, צריבה וגרד.
עם זאת, אבחון וטיפול מוקדמים יכולים לסייע לסילוק הזיהום לפני הווסת. אם התסמינים נמשכים גם אחרי סיום המחזור, פני שוב לרופאה או לגינקולוגית!
הקלה בתסמיני זיהום פטרייתי לרוב תגיע בתוך מספר ימים מהתחלת הטיפול, אך במצבים חמורים זה עשוי להימשך עד שבועיים.
שני סוגי טיפול עיקריים קיימים:
טיפול מערכתי — תרופות אנטי-פטרייתיות בכדורים דרך הפה.
התרופה פועלת בזרם הדם ומגיעה לריריות, שם היא קוטלת את הפטרייה. טיפול זה ניתן רק במרשם מרופאה או גינקולוגית.
הרופאה או הגינקולוגית תוכל לדגום מהנרתיק לבדיקה מעבדתית כדי לזהות אילו מיקרואורגניזמים בגרו לדלקת. כך ניתן להתאים טיפול מדויק ויעיל.
טיפול מקומי — נרות וגינליים, שמוחדרים לנרתיק עם אפליקטור פלסטיק.
קיימים טיפולים חד-פעמיים לצד טיפולים קצרי טווח (3 ימים). שניהם יעילים. מומלץ להחדיר את הנר בלילות (כולל במהלך הווסת) כדי למנוע נזילות לא נעימות. לעיתים מוצעת גם משחה או קרם חיצוני לעור והקרום סביב הנרתיק.
ברוב המקרים, הנרות נמכרים בבתי המרקחת ללא מרשם. למרות זאת, ודאי שמדובר באמת בזיהום פטרייתי לפני השימוש. טיפול עצמי ללא ייעוץ רפואי אינו מומלץ, במיוחד אם זו הפעם הראשונה או אם את בהריון! בכל מקרה של גירוי או אדמומיות, התייעצי ברופאה כדי לזהות את הגורם.
זיהומים באיבר המין פוגעים במיליוני נשים ברחבי העולם; הם מקשים על קיום יחסי מין, פוגעים באיכות החיים ולעיתים מהווים הוצאה משפחתית כבדה.
נכון לעכשיו אין טיפול מנע אוניברסלי, אבל עצות אלו יסייעו להפחית סיכון:
היגיינה—אל תשתמשי בסבונים עם ריח או תרסיסים ייעודיים; אין לשטוף את האזור האינטימי יותר מפעמיים ליום.
אל תשתמשי בשטיפות נרתיקיות או בחומרי חיטוי. הנרתיק מנקה את עצמו! כל תוספת חיצונית רק פוגעת בפלורה הטבעית. ההפרשה מסייעת בניקוי.
ביגוד—הימנעי מלבישת מכנסי סקיני ובגדים צמודים. העדיפי הלבשה תחתונה מכותנה שנכבסת ב-60 מעלות — לחיסול פטריות.
לאחר שחייה בבריכה עם כלור, הקפידי לשטוף את הגוף ולהחליף בגדים רטובים.
יחסי מין—שמרי על שלמות ריריות הנרתיק. אם צריך, שימוש בחומר סיכה ימנע שפשוף בקיום יחסי מין.
תזונה—הימנעי מממתקים, מאחר וסוכר הוא חומר מזין לפטריות. נשים עם רמות סוכר גבוהות או סוכרת לא מאוזנת נוטות יותר לזיהומים. אם אובחנת, התייעצי עם רופאה לגבי התמודדות מיטבית.
שקלי להוסיף פרוביוטיקה לתפריט: חיידקים מועילים, ובעיקר לקטובצילוס, מאזנים רמות שמרים. אפשר למצוא אותם ביוגורט ובקפיר עם חיידקים חיים.
יש נשים שמיישמות יוגורט (עם לקטובצילוס) ישירות לנרתיק כתרופה טבעית, אך זה לא מומלץ — גם יוגורט לא ממותק מכיל סוכרים טבעיים שדווקא מאיצים את צמיחת הפטרייה.
זיהומים פטרייתיים מעצבנים, אך נפוצים—וטיפול נכון יכול להקל משמעותית תוך ימים. במידה ואת מזהה תסמינים, פני לרופאה לקבלת טיפול אישי מיטבי.
באפשרותך לעקוב אחר הווסת וחיי המין שלך עם WomanLog. הורידי עכשיו את WomanLog: