מדריך לגוף הנשי
השוואה חזותית בין גוף הגבר וגוף האישה מגלה דמיון רב, אך ההבדלים ניכרים מיד. ההבדל הבולט ביותר — האיברים המיניים — הוא הביטוי הגופני של הכרומוזומים שקובעים את המין הביולוגי.
האנטומיה הייחודית לנשים מתייחסת לתפקוד מיני, רבייה וויסות הורמונלי, וכוללת את אברי המין החיצוניים — הפות — ואת אברי הרבייה הפנימיים — השחלות והרחם.
השדיים נחשבים לאיברי רבייה 'משניים', מכיוון שתפקידם העיקרי הוא להניק — לספק חלב לתינוק שנולד.
התחלתנו ברחם
המערכת המינית של נשים וגברים שונה, אך כל איברי המין מתפתחים מאותן התחלות עובריות. במהלך התפתחות עוברית, תאים אלו מתמיינים בהתאם לסביבה ההורמונלית בה הם נמצאים.
המין הביולוגי של תינוקת נקבע ברגע שבו הזרע של האב פוגש את הביצית של האם. זוהי פעולה של הגנים והכרומוזומים שהם נושאים.
מתוך 23 זוגות הכרומוזומים שנושאים את כל המידע הגנטי הנחוץ להתרבות, יש רק זוג אחד שמבדיל את המין — כרומוזום X מהאם, וכרומוזום X או Y מהאב.
כרומוזומי המין נושאים את הגנים האחראים על הבחנה מינית. גן SRY (Sex-determining Region of the Y chromosome) הוא בעל חשיבות מיוחדת מכיוון שהוא מייצר חלבון מסוים שמכוון להתפתחות האשכים. בהיעדר גן SRY פעיל, העובר מתפתח כברירת מחדל לנקבה.
זמן קצר לאחר היווצרותם, האשכים מתחילים להפריש טסטוסטרון. חשיפה להורמון זה גורמת לרקמות הבלתי ממוינות להתפתח לאיבר מין זכרי. ללא טסטוסטרון, אותן רקמות מתפתחות לדגדגן.
יתר אברי הרבייה מתפתחים בצורה דומה. תחת השפעת הורמונים, מתפתחים אצל גברים השק האשכים, האשכים, אפידידימיס, צינור הזרע, בלוטת הערמונית, שלפחות זרע, השופכה והפין. אצל נשים מתפתחות השחלות, החצוצרות, הרחם, צוואר הרחם, תעלת הנרתיק, בלוטות ברטולין, הנרתיק, הדגדגן וכיפת הדגדגן. האיברים המיניים עמן נולדים נקראים מאפיינים מיניים ראשוניים.
התפתחות מינית נוספת מתרחשת הרבה אחרי הלידה, בגיל ההתבגרות. שוב, תחת השפעת הורמונים, הגוף מתבגר ומופיעים מאפיינים מיניים משניים אצל שני המינים.
אצל נשים:
- השדיים גדלים
- שיער גוף מופיע בבתי השחי ובאיזור המפשעה
- האגן מתרחב
- השפתיים הפנימיות של הפות — השפתיים הקטנות — עשויות להתבלט ולהכהות בצבען
אצל גברים:
- שיער גוף מתפתח בבית השחי, על החזה והבטן, ובאזור המפשעה
- שיער פנים מתחיל לגדול
- הלרינקס, או תפוח אדם, מתרחב
- הקול מעמיק
איברי המין הנשיים החיצוניים — כלומר, הפות
איברי המין החיצוניים כוללים את הרכס העליון (המונס פוביס), השפתיים הגדולות, השפתיים הקטנות, מבוא הנרתיק/פתח הנרתיק, הדגדגן והפריניאום.
כולם יחד נקראים הפות (בלטינית: כיסוי או מעטפת).
לאיברי המין החיצוניים שלוש תפקידים עיקריים:
- לאפשר לזרע להיכנס לגוף
- להגן על אברי הרבייה הפנימיים מפני זיהום
- להשתתף בהנאה מינית
המונס פוביס (הרכס העליון, מונס ונריס) הוא אזור בשרני ועגלגל שבנוי מרקמת שומן, ומכסה את עצם הערווה, ומגיל ההתבגרות מכוסה בשיער. לשיער זה יש תפקיד — להפחית חיכוך בזמן מגע מיני ולמנוע העברת חיידקים. באותו הזמן, חלק מהנשים בוחרות לגלח, לקצר או להסיר את שיער הערווה, וכל אחת מחליטה לגבי עצמה.
זקיקים של שיער בבתי השחי ובערווה קשורים גם לבלוטות זיעה אפוקריניות; בלוטות אלה מפרישות פרומונים, שנחשבים כבעלי תפקיד במשיכה מינית, אך לא הכול ברור בתחום זה.
השפתיים הגדולות — שפתיים חיצוניות בשרניות משני צדי פתח הנרתיק. הן מקיפות ומגנות על שאר אברי המין החיצוניים, ומכילות בלוטות זיעה ושומן המפרישות חומר סיכה. לאחר גיל ההתבגרות, השפתיים החיצוניות כהות, פיגמנטיות ומכוסות בשיער, בעוד שהפנימיות חלקות וורודות.
השפתיים הקטנות — שפתיים פנימיות שבתוך השפתיים הגדולות, חלקות וורודות, וגודלן משתנה במידה רבה בין נשים. אצל חלק מהנשים — השפתיים הקטנות בולטות מעבר לשפתיים הגדולות.
אספקת דם עשירה נותנת לשפתיים הקטנות את צבען הוורדרד, והן מתמלאות דם ומתרחבות במהלך גירוי מיני — מה שמגביר את רגישותן.
הדגדגן
השפתיים הקטנות נפגשות למעלה ומקיפות את ראש הדגדגן, שלרוב בגודל אפון, אך יש שוני בין נשים. למעשה, רק קצה הדגדגן גלוי — ולדגדגן שני 'ענפים' הממשיכים פנימה לגוף ומתארכים עד 12–13 ס"מ. הדגדגן מלא בקצות עצבים, מגיב למגע ע"י התנפחות ותורם לעוררות מינית.
כיפת הדגדגן
כיפת הדגדגן או 'עורלה' היא קפל עור שמכסה ומגן על ראש הדגדגן מפני חיכוך.
השפתיים הגדולות, השפתיים הקטנות והדגדגן מורכבים מרקמה זקיפה שמתמלאת דם בזמן גירוי.
מבוא הנרתיק
בתוך השפתיים הקטנות נמצא מבוא הנרתיק, שם מצויים האיברים המיניים הנשיים הפנימיים:
- פתח השופכה (פיית השתן). השופכה — צינור המוביל שתן מהשלפוחית אל מחוץ לגוף — ממוקמת מעט מעל פתח הנרתיק.
- פתח הנרתיק. הנרתיק הוא תעלה שרירית עטופה ברקמה רירית, המוליכה מהפות ועד הרחם.
אורך הנרתיק משתנה בין נשים, אך ממוצע כ-7 ס"מ, והוא מתרחב בזמן עוררות מינית.
אם תכניסי אצבע לנרתיק, ייתכן ותרגישי קפלים ורכסים — זה נורמלי, הנרתיק לא אמור להיות חלק. קפלים אלו נקראים rugае, והם מתמתחים ומתכווצים כדי להכיל גופים בגדלים שונים — מטמפון ועד לידות תינוקות.
קרום הבתולין
קרום הבתולין הוא ממברנת רקמה שמכסה חלקית את פתח הנרתיק. לא כל הנשים נולדות עם קרום, וחלק מהנשים שיש להן קרום אף אינן יודעות על כך.
הקרום יכול להיקרע כתוצאה מפציעה באגן, פעילות ספורטיבית, בדיקה גינקולוגית, קיום יחסי מין או לידה. היעדר קרום איננו מעיד בהכרח על קיום יחסי מין בעבר.
בלוטות ברטולין
ממוקמות משני צדי פתח הנרתיק ומפרישות נוזל סמיך המשמן את הנרתיק בזמן קיום יחסי מין.
עמוק יותר בתעלת הנרתיק תמצאי:
צוואר הרחם — מבנה אליפטי קמור, כ-2–3 ס"מ, בבסיס הפנימי של תעלת הנרתיק — כאן מתחיל הרחם. יש לו פתח קטן מרכזי, שמשמש מעבר בין הנרתיק לרחם. צוואר הרחם משתנה בצורתו ובמיקומו במהלך חיי האישה ותחת השפעות הורמונליות, במחזור או בהריון.
בלידה, צוואר הרחם מתרחב ל-10 ס"מ כדי לאפשר לתינוק לעבור מהרחם, דרך הנרתיק, אל העולם.
הרחם הוא שק שרירי שמחזיק את העובר בהריון. ממוקם במרכז האגן.
במהלך מחזור חודשי, רירית הרחם מתעבה, מתמלאת דם ומתכוננת לכניסת ביצית משוחררת מהשחלה. וכך מתאפשר סביבה מזינה במקרה של קליטת עובר.
אם לא מתרחש הריון, רירית הרחם נושרת, יוצאת דרך הנרתיק. זו הווסת. הווסת נמשכת לרוב 5–7 ימים, וחוזרת כל כ-28 ימים. משך המחזור משתנה בין אישה לאישה ומחודש לחודש.
שתי החצוצרות ולחילופין — החצוצרות, יוצאות מצדי הרחם ומקשרות את השחלות אל הרחם.
השחלות הן איברים קטנים דמויי שקד, משני צדי הרחם. מוחזקות ע"י רצועות המחברות אותן לחצוצרות ולקיר הרחם.
בלידה, בשחלה מצוי כמיליון ביציות (או אוציטים). בגיל ההתבגרות מתחילה ההבשלה של אוציט אחד (לעתים יותר) ומדי מחזור הוא משתחרר לשם אפשרות הפריה — אירוע זה נקרא ביוץ. במהלך החיים משוחררים בממוצע כ-500 ביציות, השאר מוחרבות.
השחלות מפרישות גם הורמונים — אסטרוגן ופרוגסטרון — החשובים לוויסות מערכת הרבייה והמחזור החודשי.
ובאופן טבעי, ביצית מופרית נעה בחצוצרה אל הרחם, שם תשתרש להתפתחות. אם תשתרש בחצוצרה עצמה — מדובר בהריון חוץ-רחמי.
פריניאום
האזור שבין פתח הנרתיק לפי הטבעת נקרא פריניאום.
השדיים
לאחר לידה, השדיים מספקים חלב לתינוקת.
- פטמה. הפטמה היא אזור מוגבה ועגול במרכז השד, שם נמצאים פתחי תעלות החלב. לפטמות קצות עצבים רבים — מה שהופך אותן לאזור רגיש, ולעיתים גם מגרה מינית. לא אצל כל הנשים הפטמה בולטת — לפעמים היא שטוחה או שוקעת.
- עטרה. העטרה היא האזור הכהה המעגלי שמסביב לפטמה. גודלה משתנה מנשים לנשים. בעטרה יש בלוטות מונטגומרי, שמפרישות שומן לשימון הפטמה והגנה מייבוש, במיוחד בזמן הנקה.
- שד. השד עצמו מורכב מרקמת שומן, שריר ורצועות, וכן מרשת כלי דם ובלוטות. אצל נשים, מבנה זה מותאם במיוחד להנקה.
השדיים מורכבים בעיקר משומן; כמות השומן (ושילוב בין מסת גוף לגנטיקה) קובעים את גודל השדיים. אך גודל השד לא קובע כמה חלב תוכלי להניק.
רקמת השד רגישה לשינויים הורמונליים לאורך המחזור ובמהלך השנים אצל רוב הנשים.
בתוך כל שד יש אונות (lobules), שמתפצלות מהפטמה, ואליהן מחוברים נאדיות — שקיקים קטנים וחלולים בהם מיוצר החלב. הנאדיות מקושרות בצינוריות דקיקות הנקראות צינורות. בעת הנקה, הצינוריות מובילות את החלב מהנאדיות לכיוון הפטמה. יניקת התינוק מגבירה את רמת הפרולקטין בדם, וזה מגביר את ייצור החלב בנאדיות.
השדיים לא רק דקורטיביים, אלא גם מהפנטות, וגם פונקציונליות — ממש פלא!
לתשומת לבך! חשוב שכל אישה תבדוק את שדיה מעת לעת כדי לאתר שינויים מוקדמים שעשויים להצביע על סרטן. הרופאה שלך או הגינקולוגית יכולה להדריך כיצד לבצע בדיקה עצמית לשדיים — ולשלב זאת בשגרת הבריאות שלך!
ניתן לעקוב אחרי המחזור החודשי והחיים המיניים שלך באמצעות WomanLog. הורידי כעת את WomanLog:
